שיפור היחסים עם תורכיה הוא אינטרס חשוב של ישראל. הנסיבות הוציאו את העוקץ מהמערכה שתורכיה ניהלה נגד הלגיטימציה של ישראל במישור הבין לאומי כדי לצבור נקודות בעולם הערבי והמוסלמי. הבחירות בתורכיה חלפו וראש ממשלת תורכיה אינו ניזקק יותר לפרובוקציות ולרטוריקה מתלהמת כדי לקושש לעצמו עוד קולות. ישראל צריכה לזכור שבעוד 4 שנים יהיו שוב בחירות בתורכיה וככל הנראה כרגע אותו טאייפ ארדואן יתמודד שוב.
העולם הערבי מתפורר ושקוע בעצמו ובהגדרתו מחדש. באופן חדשני ותקדימי לא ישראל מואשמת והרטוריקה כלפיה לא משפיעה על המאורעות אלא בשוליים. תורכיה, בהנהגת מפלגה סונית, מצאה את עצמה בעימות עם סוריה החילונית והעלאווית ותומכת ביסודות הסונים בסוריה במגבלות של נכונותם להתנהל על פי המודל התורכי, אסלאם פוליטי במסגרת דמוקרטיה, אם כי מוגבלת. כרגע תורכיה שקועה ומושקעת פוליטית במאבק בסוריה, שכבר החליש מאד את בשאר אסאד, למעשה ריסק את הציר אנקרה-דמשק, ונוצרה זהות אינטרסים זמנית עם תורכיה סביב המשבר בסוריה.
על פי כל ההדלפות דו"ח ועדת האו"מ לנושא המשט, שאמור להתפרסם בימים הקרובים, יהיה ביקורתי מאד כלפי תורכיה ולמעשה יסמן אותה כמי שחוללה במתכוון פרובוקציה. הדו"ח הוא בעייתי מבחינת תורכיה ונותן ביד ישראל קלף מיקוח כלפי תורכיה. מה שאגב מעיד שדו"חות ניתנים לבסוף למניפולציה פוליטית.
מה לא השתנה בתורכיה - המגמה של תורכיה לחדש את ההגמוניה שלה במזרח התיכון כמדינה מוסלמית מובילה, הקשרים הצבאיים והמודיעיניים עם איראן שהתפתחו מאד בשנה האחרונה, למרות המחלוקת סביב המשבר בסוריה, ונוכחות קצינים אראנים במיפגשים חשאיים של נאט"ו בתורכיה. למרות שאין במקורות הגלויים הוכחה שתורכיה העבירה טכנולוגיה צבאית ישראלית לאיראן זו חייבת להיות הנחת העבודה. האחיזה של תומכי ארדואן במימסד הביטחוני והמודיעיני התורכי הולכת וגדלה והנטיה של ארדואן לחולל משברים פוליטיים חיצוניים מלאכותיים כדי לחזק את מעמדו מבית,כולל שימוש בנימות אנטישמיות, כנראה טבועה באופיו ובשיטת הפעולה הפוליטית של טאייפ ארדואן.
שר הביטחון שלנו, אהוד ברק, זה שהציע הקפאה נוספת של שלשה חודשים תמורת עוד טייסת אף-35, כבר קפץ על המציאה ועל ההיזדמנות לעיסקות ביטחוניות עם תורכיה כאלו לא למד דבר ובעיקר שהאביב עם תורכיה נוצר מצירוף נסיבות זמני טקטי ולא מ"חזרה בתשובה" אסטרטגית.
טוב שחימום היחסים עם תורכיה לא נתון בידי אהוד ברק כשר הביטחון. התסריט של התנצלות פומבית בפני התורכים תמורת עיסקת נשק מבטיחה עם תורכיה הוא בהחלט, בהנתן הרקע של אהוד ברק, תסריט סביר, אפילו ראלי.
מה ישראל כן צריכה לעשות. היא צריכה לחמם את היחסים עם תורכיה, להסכים לטשטוש והצנעת מסקנות ועדת פאלמר לעיניין המשט ולסוג של פיצויים לניפגעי המרמרה התורכיים בלי התנצלות, מה שיאפשר לתורכים לרדת מהעץ. ישראל יכולה להציע ולקבל את תורכיה כמתווך בעינין גלעד שליט למרות שלהבדיל מגרמניה כמתווך שהייתה נטולת אינטרס מדיני משלה ורק הציעה את שרותיה הטובים, תורכיה אינה ממש מתווך אלא שחקן בצד החמאס, למרות זאת זה מחיר שאפשר לשלם לפיוס עם תורכיה.
שיתוף הפעולה הביטחוני עם תורכיה לא צריך להתחדש במלוא הקפו ויכול לכלול רק טכנולוגיות שכבר נמסרו לתורכים בעבר או מצויות בשוק האזרחי. שיתוף הפעולה המודיעיני צריך להתנהל בהנחה שאיראן יושבת בחדר ומסיקה את מסקנותיה היא.
האביב הזמני עם תורכיה צריך להתנהל בעיקרו במישור המדיני כשהביטחון בשוליו ולא להיפך. ככל שירחיקו את אהוד ברק מהאביב עם תורכיה וככל שהמדיניות והמדינאות יכתיבו את המהלך כך יטב לעם ישראל.
אם אכן המלצות ועדת פאלמר מרשיעות את תורכיה ומזכות את ישראל, אין כל היגיון שאנו נחריש אותן. להיפך, עלינו למנף אותן להסברה. באשר לתורכיה - על ישראל לדרוש את התנצלותה על הפרובוקציה נגד ישראל שהיא הפעילה במשט ולדרוש פיצויים על החיילים שנפצעו. תמורת התקרבות הדדית בין המדינות, אפשר ששני הצדדים יוותרו על תביעות ההתנצלות והפיצויים.
השבמחק