אין לדעת לאן יובילו המהפכות הערביות שהחלו בינואר 2011. יש המכנים אותם "האביב הערבי" ואני מכנה אותם "ההגדרה מחדש של העמים הערביים". בינתיים זה ניראה הרבה יותר כחורף קר. באופן בסיסי גל המהפכות מעלה מאד את משקלו של "הרחוב" האמורפי, מציף על פני השטח זהויות דחוקות ושאיפות עממיות אוטנטיות, מאתגר את הגבולות הקיימים, שעוצבו על ידי האימפריות המערביות ב 1923 לצרכיהם, ומגדיר מחדש את היחסים בין האליטות הישנות להמונים, בין האסלאם למדינה ואת המדינות עצמן. סוריה נשלטה עד כה על ידי קואליציית מיעוטים – דרוזים ונוצרים מונהגים על ידי העלאווים, ביחד כדי 45% מהאוכלוסיה, ולכן גם עימעמה את מעמד האסלאם במדינה. הרוב הסוני של ערבים וכורדים נידחק מחלקו בעמדות הכוח וההשפעה הכלכלית. יתכן מאד שבעוד שנה מהיום או קצת יותר הסונים ישלטו במדינה, הדרוזים וביחוד העלאווים יהפכו למיעוט נירדף והנוצרים יעשו את מה שהם עושים בכל המזרח התיכון – יברחו מהאזור. התסריט שסוריה תשנה בשנים הקרובות את פניה דמוגרפית ודתית הוא בהחלט מציאותי.
יותר מ 70% מאוכלוסיית ירדן הם פלשתינים. לא סתם פלשתינים אלא עם קשרי משפחה הדוקים, ענפים ופעילים בעיקר לגדה המערבית. ככל שהאמירה של ההמון ברחוב הירדני נחשבת יותר, נשמעת יותר, משפיעה יותר ולבסוף גם עשויה או עלולה לקבוע יותר - כך תדחוק הזהות הפלשתינית של ירדן את הזהות ההאשמית. כרגע השלטון הירדני ניראה יציב, בערך כמו השלטונות בתוניסיה, מצרים, לוב וסוריה לפני פחות משנה. אבל התסריט של פלשתינזציה של ירדן אינו דימיוני אלא אפשרי ואם אכן כך יקרה עיצוב מחדש של "פלשתין" כשותפות מסוג כל שהוא בין שתי הגדות, עם או בלי עזה, הוא בהחלט בתחום הסביר.
עד 1993 היתה דרום תימן, עם בירתה עדן, מדינה עצמאית. היא אוחדה עם צפון תימן לאחר מלחמת דמים שכללה מעשי טבח רבים. מזה מעל לעשור פועלת בדרום תימן תנועת "היפרדות" ששמה לה למטרה לחדש את עצמאות דרום תימן. כרגע שסועה תימן בין המורדים השיעים מחבל סעדה בצפון, ההוטים כפי שהם מכונים, הניתמכים על ידי איראן, אלמנטים מאל קאידה בחבל חדרמות' בדרום מזרח ובמחוז אביאן במרכז הדרום, שם הם השתלטו על מספר עיירות כולל עיר הבירה המחוזית זנזיבר, ושני קואליציות של שבטים, האקיל שתומכים בממשלה הנוכחית, והחשיד שמתנגדים לה, הנאבקים בינהם על השלטון בצנע בסוג של מלחמת אזרחים נמוכת עוצמה. בתוך האנרכיה הכללית ומלחמת כל בכל בתימן האפשרות של הקמת דרום תימן כמדינה מחדש, דוגמת דרום סודן, היא מוחשית ביותר.
בלוב, למרות ניצחונות המורדים שהושגו רק בעזרת סיוע מערבי מסיבי, מועמר קדאפי עדיין שורד, כוחותיו מתאימים את עצמם למציאות החדשה ומצליחים להדוף את מתקפות המורדים על עיר הולדתו של קדאפי, סירט שעל הים התיכון בין בנגזי לטריפוולי. גם בדרום במחוז פזאן סביב העיר בני ואליד, אזור השליטה של שבטו של מועמר קדאפי, מצליחים תומכיו להחזיק מעמד. המלחמה בלוב הייתה ונשארה מלחמת השבטים המיזרחיים של מחוז קירנאיקה העותמאני נגד השבטים המערביים של מחוז טריפוליטניה שאוחדו על ידי האיטלקים למדינה אחת ב 1923. ככל שמלחמת האזרחים בלוב נמשכת התסריט שלוב תתפצל לשתי מחוזות המקור שלה בהחלט אינו דימיוני.דרושה עזרה מערבית מסיבית שתביא להכרעתו המהירה של מועמר קדאפי או לפחות לגירושו מלוב כדי להסיר את האפשרות שלוב תתפצל מסדר היום.
אוטונומיה כורדית עצמאית מצליחה ומשגשגת כבר קיימת בצפון עיראק. ככל שהאיראנים מתערבים בעיראק לצד השיעים והסעודים ללצד הסונים על רקע היריבות הסונית-שיעית באסלאם כך גדלה הסכנה שעיראק תתפצל בסופו של יום לרכיביה הדתיים והאתנים ועיראק תהפך לזירת מאבק. ככל שהסערה המזרח תיכונית תמשך והעימות הסעודי איראני יחריף הסכנה לשלמותה הטריטוריאלית של עיראק תהפך למוחשית יותר, כך גם הסכנה למשטרים הסונים בנסיכויות המפרץ כדוגמת המשטר בבחריין.
למעשה התפצלות המזרח התיכון לרכיביו כבר החלה. האוטונומיה הכורדית בעיראק, האוטונומיה הכורדית המוצהרת אך לא קיימת במזרח טורקיה, הקמתה של דרום סודן כמדינה עצמאית מוכרת והתפצלות הרשות הפלשתינית לשתי מיני-מדינות חצי עצמאיות, פתחלנד בגדה וחמאסטן בעזה, הם מבחינת הסנוניות שמבשרות את החורף. בהחלט יתכן שבעתיד הלא רחוק הליגה הערבית לא תמנה 22 מדינות אלא יותר ולחלקן יהיה אפילו אינטרס לשמור על קשר אמיץ עם ישראל. אפילו סעודיה שהתאכזבה מארה"ב עשויה (עלולה) לחפש בישראל תמיכה נגד איראן ותורכיה המציבות סימן שאלה גדול על ההגמוניה הסעודית בעולם הערבי.
כל הכתוב לעיל אפשרי, לא דימיוני ובהחלט לא תסריט הכרחי. יש עוד כל כך הרבה אפשרויות אחרות, חלקן בלתי ניתנות לחיזוי, אבל זה חומר למחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה