כרגע יחסי ארה"ב ישראל נימצאים בשיא מסוים. יש בחירות בארה"ב וארה"ב מנסה לרסן את ישראל מפני תקיפה באיראן דווקא באמצעות שיתוף פעולה ביטחוני וגיבוי מדיני כדי "לקשור את ידיה של ישראל" מלפעול עצמאית. המזרח התיכוןן נימצא בהתפרצות וולקנית ואין לאף אחד, ממילא, שליטה על התהליך למרות שבארה"ב עדיין מאמינים שיש לה איזו השפעה. אבל מתחת לפני השטח פורץ הכפור שארה"ב הרישמית באמת חשה כלפי ישראל. אני מפנה את כולם למאמרו המאלף של איזי ליבלר באתר וואלה ובישראל היום שחושף את התופעה עד שכל מילה נוספת מיותרת. בקצרה איזי ליבלר מוצא קו מקשר בין טענת שגריר ארה"ב בבלגיה לפני שבועיים שישראל אשמה באנטישמיות המוסלמית כלפיה, להבדיל מהאנטישמיות הנוצרית המסורתית, הנובעת מהעימות המתמשך עם הפלשתינים, דרך טענתו של ליאון פאנטה, לשעבר ראש הסי.איי.אי וכיום מזכיר ההגנה, שלמעשה הטיל את האשמה על העדר מו"מ עם הפלשתינים על ישראל ומאשים אותה שהיא לא עשתה די בלייצב את המתחים במזרח התיכון, ועד הילארי קלינטון שהאשימה את ישראל שהיא "מזכירה את איראן". מתחילת האביב הערבי מנסה ארה"ב להכשיר את האסלאם ככוח פוליטי דרך מגעים עם האחים המוסלמים במצרים, העלמת עיין מהגורמים המוסלמים והג'יהאדיסטים בלוב ותמיכה באחים המוסלמים בסוריה. מסתבר שהנשיא אובאמה לא זנח ועדיין מאמין בהתפייסות עם העולם הערבי המוסלמי אלא שבמקום לנסות להתפייס דרך המנהיגים השולטים, כפי שהיה ב תחילת כהונתו ב 2009, הוא מנסה להתפייס עם העולם הערבי דרך ה"רחוב המוסלמי" – שלא משנה מה ישראל תעשה - עם ישראל הם לא יתפייסו וכרגע ישראל לא מעסיקה אותם אלא בשוליים.
אכן העתיד של המזה"ת נמצא בידי האחים המוסלמים לפחות בעשור הקרוב, יחד איתו הדמוקרטיה תהפך ל"מודרכת", חופש הדיבור יבחן באמות מידה איסלאמיות ונשים יודרו מהמרחב הציבורי חזרה ל"מטבח". אין הרבה שארה"ב יכולה לעשות בנידון והדמוקרטיות הערביות החדשות לא יהיו יותר "דמוקרטיות" מהישנות. אין להאשים את ארה"ב שהיא מנסה להידבר ולהכשיר את הכוח הפוליטי שמשתלט על המזרח התיכון. כמעצמה עולמית זה המעט שהיא יכולה וחייבת לעשות, האלטרנטיבה היא להפקיר את המזרח התיכון לרוסים ולסינים. צחוק הגורל הוא שהתומכים, המעודדים והמסמפטים של אל קאעידה ואוסאמה בן לאדן שולטים וישלטו בסופו של יום בעולם הערבי. אבל כמו שארה"ב לא יכולה להביא דמוקרטיה ויציבות למזרח התיכון, כמו שהיא לא יכולה להבטיח חופש דיבור ומעמד האישה, גם כוחה של ישראל להשפיע על התהליכים זניח עד אפסי. זה כמו להאשים יושבי כפר בשולי הר געש מתפרץ שהם לא עשו די כדי לרסן את ההתפרצות. המדאיג הוא שכל הסימנים מראים שארה"ב תופסת את ישראל כמכשול ונטל בקשרים שהיא מקווה לבנות עם העולם המוסלמי החדש במזרח התיכון. אגב, כמו תמיד, ארה"ב לא מבינה את המזרח התיכון ואחד ההיבטים של ה"אביב הערבי" שהעיסוק בישראל מאבד את מרכזיותו כמגדיר הזהות של החברה הערבית ובכלל.
במסגרת הפיכתה של ישראל למכשול בקשרים שארה"ב מקווה לבנות עם המזה"ת הנישלט על ידי האחים המוסלמים היא מתחילה לגמד את הדמוקרטיה הישראלית היות והדמוקרטיה משמשת מכנה משותף אמיתי ועמוק בין החברה בארה"ב וישראל. לכן לא מדובר באוסף של התפרצויות "לא דיפלומטיות" אלא בשיקוף תפיסת העולם החדשה של ארה"ב. אין ספק שרוח קוטבית מתחילה לנשב בארה"ב כלפי ישראל כפי שלמעשה היה בכל תקופת אובאמה – הנחמה היחידה היא שמדיניות ארה"ב היא לוליינית, לא עיקבית, מזגזגת בעצבנות וניכשלת בהכלת הסתירות העולמיות (למשל לקדם דמוקרטיה במזה"ת אך להכשיר את האחים המוסלמים על שפע צורותיהם, לעצב חזית עולמית מול איראן ובמקביל לפתוח בעימות זניח עם רוסיה על הבחירות, "לסדר" את רוסיה בלוב ולקוות לשיתוף פעולה רוסי בסוריה, והדוגמאות רבות מספור). אני מניח שארה"ב עוד תזגזג כהנה וכהנה עד הבחירות בעוד כשנה אבל ישראל צריכה להתחיל להבין שארה"ב היא מישענת קנה רצוץ – אין לנו מה לעשות בטווח הקצר ויש המון מה לעשות לטווח הארוך. לגבי הערבים מה שברור שאסור לישראל להתערב בשום צורה ואופן, הערבים צריכים להגיר את עצמם לבד.
----------------------------------------------------
עיתונאי קטן
בן כספית ממעריב התוודה באחד מכתבותיו שכבר לפני שנים רבות ריאיין אישה שהייתה קורבן להטרדה מינית של קצב. היא סירבה לפירסום הראיון מפני פחד מ"המאפייה של קצב" כלשונה. בן כספית לפחות מודה שזו הייתה טעות והתעלמות מקצה החוט אפשרה למשה קצב להמשיך במעלליו, להוסיף קורבנות לרשימתו, להתקדם במערכת הפוליטית וככל שהתקדם לבייש יותר את מדינת ישראל. לו הייתה התקשורת מוכנה למלא את תפקידה ולהשקיע ולו עשירית מהמאמצים לדווח על העוזרת של שרה נתניהו יתכן שהייתה נחסכת מאיתנו הבושה, ממספר קורבנות ההטרדה ומקצב עצמו את הבור אליו נפל בצורה כל כך כואבת. העיתונות שמתיימרת לחשוף אמת ולהאיר באור השמש פינות אפלות כי "אין מחטא מקני השמש" הייתה חלק מקשר השתיקה ופרשה יריעה ענקית להצל ולהסתיר את פרשיות קצב מהציבור. השתיקה וההשתקה הם תמיד חלק מהעבירה והעתונאים היו צריכים לשבת על ספסל הנאשמים הציבורי יחד עם קצב.אבל בן כספית לא לבד- עוד עיתונאי, דן שילון מודה שהוא היה חלק מקשר השתיקה כאשר "בכיר מאד במדינה" ניסה, כביכול, לאנוס את אישתו. לאן הגיע הבכיר וכמה קורבנות נוספים נשארו בצד הדרך אין איש יודע חוץ מדן שילון, אישתו, כנראה שעוד מספר עיתונאים ומשה נוסבאום מערוץ 2 ,שהודה שהוא מכיר את פירטי המיקרה. למעשה גם הוא חלק מקשר השתיקה. העיתונאים שתמיד מנפנפים ב"זכות הציבור לדעת", שמטיפים מוסר וזועקים בקול נגד איזו פגיעה מדומה ב"חופש העיתונות", מתגלים כצנזורים קטנים שמחליטים מה הציבור לא ידע משיקולים שונים. הם חלק מקשר השתיקה, מחישובי "כדאי לי", מהאינטריגות איזה בכיר ירומם מעם ואיזה יוצג כעבריין סידרתי גם אם הוא לא. דן שילון התגלה בעליבותו האופורטיוניסטית והם חייבים לנו הסבר לא על מה ידעו ולא ידעו אלא למה שתקו כל השנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה