במוסף השבת של מעריב הגדיר בן כספית את הפיגוע באזור מיום חמישי שעבר "חלום הביעותים של מעמד הביניים בישראל שיצא לרחובות בחודשים האחרונים בתקווה להפוך את המדינה, ולו להרף עיין, למקום נורמלי". אין אפשרות לחולל שינוי בר קימא "להרף עיין". אין אפשרות לשנות את העובדה שישראל נמצאת במזרח התיכון, אחד משני המקומות המועדים לפורענות בעולם (לצד בעיית קשמיר בין הודו לפקיסטן) ושהמזרח התיכון מבעבע אש, רותח, אלים ולא צפוי. בנוסף אין אפשרות לשנות את העובדה שישראל היא מדינה לא מוסלמית במרחב מוסלמי מקצין, מדינה דוברת עיברית במרחב על טהרת השפה הערבית, מדינה דמוקרטית במרחב לא דמוקרטי, יעד להגירה במרחב שמתקיימת בו הגירה המונית החוצה ומדינה פלורליסטית במרחב מונוליטי למדי. ישראל הייתה ותשאר מדינה "לא נורמלית" ובהקשר הזה המחאה החברתית היא סוג של חיים בהכחשה.
אין למעשה היום כמעט מה שמכונה "מדינות נורמליות" חוץ מאולי אוסטרליה, קנדה וניו זילנד. גם שם במקומות המרוחקים סובלים מבעיות קשות של העולם המערבי אבל עדיין קצת פחות. למרות שיש ישראלים שמסתדרים מצויין ובזול בברלין למשל, ולכן מציעים לנו לעבור לגור בברלין (כן יש גם כאלה !) אירופה היא מערכת מתפוררת אם גטאות נוראיים של עוני, משבר כלכלי הולך ומעמיק, בעיית הגירה שיוצאה כבר מזמן משליטה, שינויים דמוגרפיים מהירים ולא לטובת כלכלת מעמד הביניים האירופי בעתיד ולנוער האירופי מחכה עתיד קשה של בעיות כלכליות, של זהות חברתית לאומית ושל אי יציבות כלכלית. אירופה כיום היא מקום של נוחות ריגעית אבל לא של תקווה לעתיד. שיעור הרציחות היחסי בארה"ב, מעל ל 40,000 בשנה, הוא פי ארבע מבישראל וכרגע לפחות היא באובדן כיוון כלכלי ומדיני. תנו לי את מדינת ישראל היא הרבה יותר "נורמלית" מכל המקומות האלה.
לגבי המחאה עצמה - "העם דורש צדק חברתי" צועקים אלו ששברו את כל שיאי הנתב"ג בקיץ הזה, ששברו את כל שיאי רכישת המכוניות החדשות בחציון הראשון של 2011, ששברו את כל שיאי "גיהוץ" כרטיסי האשראי, שגודשים את הקניונים הצצים כפיטריות לאחר גשם. הבדיה של מעמד הביניים "המתרסק" הפך ל"בון טון". אני תמיד חשבתי שצדק חברתי מתחיל בחלשים, בשלש העשירונים הנמוכים ולא בחציון העליון. בהקשר הזה המחאה מנסה לתקן עיוותים על חשבון הנצחת הקיפוחים הקיימים . מילה חדשה ומתייגת לשלילה נכנסה לסלנג ה"טייקונים". יש בכול העולם בעיות של עשירים ועניים ובישראל קצת יותר מהמוצע במדינות המפותחות. אבל גם המאבק במשאבי הגז, שספק אם יש לו דוגמא במדינות הדמוקרטיות, וגם המאבק בחברות הסלולר מעיד שבניגוד לממשלות קודמות הממשלה הזו אינה אסקופה נרמסת של "הטייקונים". לא אני טוען זאת אלא נחמיה שטרסלר וסבר פלוצקר, שניהם לא אוהדי ליכוד ולא תומכי ביבי. גם משבר הבניה שהיה המניע העיקרי לצאת לרחוב היה בטיפול ובמועד ההפגנות כבר היו בבניה מעל ל 40 אלף יחידות דיור, שיא של עשור. עדיין לא ברורו האם המחאה מכוונת לתקן ליקויים או לייצר ווקום של דה-לגיטמציה לממשלה, לבחירה הדמוקרטית ולחובתה של הממשלה לנהל ולהחליט.
בשעת הפגנות המחאה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, באמצע 1974, באחת העצרות בפרק הירקון אירע פיגוע בקריית שמונה. אסא קדמוני, גיבור ישראל וממחוללי המחאה עלה על הבמה, לקח את המיקרופון והודיע מיד שמעתיקים את העצרת לקריית שמונה וקרא לכולם לסוע בעקבותיו. רק כמה עשרות נענו אבל האקט המנהיגותי הוא שקישר את המחאה לפריפריה. איש ממנהיגי המחאה (רובם, לא כולם, אנשי שמאל ושמאלה) לא קרא להפנות את המחאה לפריפריה, להבדיל מלנסות לשתף את הפריפריה במחאה. לשלוח משלחות לחדרים והמרחבים המוגנים, להתגיים לאירוח המוני של אנשי הדרום בקרב "מעמד הביניים המתרסק" במרכז. מעשה כזה לא יכל לשנות הרבה באופן מעשי אבל יכל לייצר כיוון ותנופה מוסרית.
המחאה, בצד מערכת המושגים השיקרית שהיא יצרה, יצרה גם דברים טובים. ההפגנות ומיצוי הזכות הדמוקרטית למחות התנהלו בצורה מעוררת כבוד למפגינים מצד אחד ולדמוקרטיה הישראלית מצד שני. המחאה חידדה את הצורך לשים את תקציב הביטחון תחת פיקוח אזרחי ולרסן אותו (למרות הפיגוע באילת זה עדיין נכון כתמיד). המחאה מיקדה את הצורך לשנות את מדיניות המיסוי בישראל, לטפל בתופעת הקרטלים ותיאום המחירים בין רשתות השיווק השונות ובנוכחות החסרה של העדה החרדית והערבית בשוק העבודה, ביחוד העדה החרדית. לכן למרות הכל המחאה החברתית היא חיובית ובעיקר היא חיובית כי ישראל צריכה סדר יום חברתי למרות סדר היום הביטחוני. כמו שאין לנו דרך להימלט מסדר היום הביטחוני והוא ילווה אותנו עוד עשורים רבים - באותה מידה גם סדר היום החברתי ובעיותיו לא יעלמו, גם אם להרף עין לא נשים לב. כן ישראל צריכה להמשיך בסדר יום חברתי, לא כזה שמתמקד דווקא במעמד הביניים אלא שמתמקד הרבה יותר בשוליים הגאוגרפיים והחברתיים של המדינה – כן! העם צריך צדק חברתי גם אם יש פיגועים ויורים.
דני, אתה יכול להיפטר מהקלישאה של "צדק חברתי" ופשוט לדבר על צדק. מה שמבקשים אלו שמנופפים בתוסף ה"חברתי" הוא סיכסוך בינמעמדי מתמשך ויצירת אי נחת ברוח ה"מהפכה" עליה הם והפרופסורים המרכסיסטים שלהם חולמים.
השבמחקהמונח "צדק חברתי" הנו סיסמא של השמאל במאבקו נגד ממשלת נתניהו. צעד נואש של שונאי יהדות וישראל לפגוע בממשלה הנבחרת.
השבמחקלאחר שהתברר לשמאל שאובמה לא מכופף את נתניהו - אלא להיפך. והמשט, כמו גם המטס, אינם גורמים לממשלה ליפול. גם נסיונו של השמאל לפגוע במדינה ובממשל ע"י אינטיפדה חדשה בהיקף נרחב שתיווצר ע"י הזרמת אלפי מחבלים צמאי דם - מה שמכונה עסקת שליט. גם היא נכשלה. כל שנשאר לו זה לפרוע בחרדים ובמתנחלים, ולהתסיס את הציבור כנגד הממשלה דרך הכיס.
אין צורך להתייחס כלל לנושא המחאה או סיסמאות הצדק החברתי, ערכם ומטרתם היא כשל ההסתה נגד שרה נתניהו, או הדרישה שנתניהו והשר החרדי יתפטרו עקב מחדלי קציני המשטרה והשב"ס בעת השריפה בכרמל