האחריות של אבו מאזן

ברור לכולם שמכל בחינה מעשית אבו מאזן לא אחראי על הפיגוע באילת ביום חמישי 18/08/2011. כנראה גם לא היה לו כל מידע מקדים. למרות זאת ישראל חייבת להטיל עליו את האחריות ובכל העוצמה.

ב 20 לחודש ספטמבר הקרוב מתכוון אבו מאזן להגיש לאו"ם בקשה להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה עצמאית. כדי לקבל הכרה כמדינה המבקשים צריכים לענות על מספר תנאים בסיסיים והראשון שבהם זה שליטה אפקטיבית ומעשית על השטח הנטען להיות ריבוני, במיקרה של הרשות הפלשתינית גבולות 67 הכוללים את רצועת עזה. ישראל חייבת וצריכה להעמיד את אבו מאזן בדילמה - אם אתה טוען למדינה ולשליטה אפקטיבית על השטח אינך יכול להתחמק מ"אחריות מיניסטריאלית" לפיגוע גם אם נעשה תחת אפך וללא ידיעתך ואינך יכול להתחמק, כריבון בכוח, מלנקוט צעדים שהמעשה לא ישנה בעתיד. אם אינך אחראי לפיגוע כי אין לך שליטה מעשית על עזה – אינך יכול לדרוש הכרה בין לאומית ברשות הפלשתינית כמדינה עצמאית בגבולות 67. מאז ומתמיד ריבונות באה עם אחריות ואין לפטור את הפלשתינים מאותה נוסחה של ריבונות = אחריות.

לכן צדק אביגדור ליברמן כשדרש להטיל על הרשות הפלשתינית, המתחזה להיות מדינה ריבונית, גם אחריות ריבונית.

ישראל צריכה לחדד בכל דרך אפשרית וכל הזמן שהגם שהחברה הפלשתינית ראויה למדינה משלהם, לצד מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, הרשות הפלשתינית ככזו אינה עומדת בתנאים המינימליים של מדינה – אין לה שליטה אפקטיבית על השטח ועל חצי מהאוכלוסיה שהיא טוענת לייצג.

נכון שביחסי הכוחות באו"ם רוב המדינות יהיו מוכנות להצביע על הכרה כזו מעצם הרוב האוטומטי שיש לגוש המדינות המוסלמיות/ערביות/לא מזדהות באו"ם. אבל יש גם מדינות מתנדנדות הפוזלות לבעיות דומות מבית ולהשלכות שיש להכרה כזו על שפע של קבוצות אתניות סוררות בתחומיהן ובשיטחן. במאבק על הקול המתנדנד או הקול המתון יש לטיעון של אחריות ריבונית משקל שיכול להטות 5 עד 10 מדינות בהצבעתן באו"ם. גם זה משהו.