בשם העם

במסמך הדרישות של הנהגת "המחאה" חסר המון. מבחינתי זה מסמך של אגו טריפ. ההתייחסות העיקרית לחלשים מתבטאת, על פי מעריב מאתמול, בדרישה לא ברורה מהממשלה שתפחית באופן הדרגתי את העסקת עובדי הקבלן במגזר הציבורי. מה עם עובדי הקבלן בכלל, מה עם שכר המינימום, מה עם תחבורה פרברית מהירה שתקל מאד את הלחץ על לב המרכז. אין אזכור לפריפריה, בין אם היא חברתית או כלכלית. בשביל לחשוב על זה צריך יותר ממחאה. אחת הדרישות היא הגדלת הסיוע הממשלתי לרכישה והשכרה. כאשר יש בשוק רק 100 דירות אבל 200 קונים 100 יצאו ללא דירה לא משנה מה שיטת החישוב. הלחץ לסנן את המאה מתוך המאתיים יעלה את מחיר השגת הדיור לגבהים מטורפים. הממשלה בכוונה הקשתה מאד על המשכנתאות כי המשכנתאות לא הקטינו את התחרות אלא הגדילו אותה, לא יצרו יותר דירות אבל סיפקו כסף, כדלק למדורה, לתחרות המחירים ומחיר הדירות הרקיע שחקים עוד יותר.

בצדק הקשתה הממשלה על רכישת דירות כל עוד השוק נמצא בחסר חמור ובצדק היא ניסתה להניע אנשים מלרכוש דירה דווקא כעת וניסתה לעודד אותם לרכוש דירה בעוד שנתיים כשירווח מעט ויהיה הצע מספיק. אז גם יגיע הזמן להקל במשכנתאות. לא דקה לפני כן. המאפיין את המחאה שהיא התנערה מהאחריות לפריפריה בכלל וזו החברתית במיוחד. מותר לדרוש מהמפגינים שתמורת המיליארדים שהם דורשים שיאותו לגור בלוד, רמלה וגבעת אולגה והיה מוצדק לו היו דורשים סיוע ישיר או עקיף למי שהולך לגור באותם מקומות. אני רואה במסמך דרישה של מי שיש להם לתת להם עוד וכן, במפורש על חשבון מי שקצת בשוליים, קצת יותר בתחתית קצת יותר מרוחק. בעיני מדובר במחאה אנטי-סוציאלית שמזניחה את הזקוקים לסיוע באמת (שני מפעלים נסגרו בצפון בעצם ימי המחאה - משהוא שמע על כך?).

סיוע לאמהות

אני בעד סיוע לאמהות לילדים עד גיל חינוך חובה. מה שלא צריך להיות זה הכרה בהוצאות לחישוב מס שמתעלת את כל הסיוע הממשלתי ליותר עשירים שמשלמים הרבה מס עד כדי שכדאי להם להוציא עוד ועוד על טיפול בילדים ולא מגיע כלל למי שבתחתית סולם השכר וממילא לא משלם מס או מס זעיר ביותר. מאותה סיבה אני גם נגד נקודת זיכוי במס. אני בעד שהביטוח הלאומי שמעניק קצבאות ילדים יעניק במסגרת אותה מערכת קצבת ילדים מוגדלת לכל ילד עד גיל 5 במשפחה. זו הצורה היחידה שמבטיחה שסיוע לגידול הילדים יגיע גם לאם שאינה עובדת או שהיא עובדת בשכר נמוך ובמשרה חלקית.

ציפי

כאשר התקיים המו"מ הקואליציוני דחתה ציפי ליבני יו"ר קדימה, רעיון לממשלת קדימה/ליכוד/מערך שתתמקד בשינוי שיטת הממשל בישראל. רק סעיף אחד עמד אצל ציפי ליבני על הפרק - האם המו"מ עם הפלשתינים יתנהל בשיטתה ולגירסתה או לא. נושאי חברה וכלכלה כלל לא הטרידו אותה. אפשר להגיד שמבחינת ציפי ליבני כל הפוליטיקה הישראלית הייתה צריכה להיות משועבדת למו"מ עם הפלשתינים כולל סוגיות חברה וכולל סוגית מבנה השלטון שהוא חשוב ביותר לעתיד מדינת ישראל. כמעט בלתי אפשרי למצוא התבטאות של ציפי בנושאי מצוקה וחברה עד לפני שבועיים. אפשר להגדיר את ציפי ליבני כפנים המכוערות והצבועות של המחאה.

בשם העם

סתיו ספיר, ממנהיגות המחאה הופיעה לפני שבוע בועדה בכנסת והודיעה ש"ביבי הכריז מלחמה על העם". "העם דורש צדק חברתי" צועקים המפגינים. כנראה שהסיסמה נכונה אלא שהצדק החברתי של החרדים, גם הם חלק מהעם, שונה מזה של המתנחלים, של הערבים, של הקיבוצניקים ויושבי הפריפריה בכלל, של העולים מרוסיה והאתיופים שגם להם אין חלק נראה לעין במחאה וכולם תופסים את הצדק החברתי האמורפי אחרת מיושבי שדרות רוטשילד בקבע או במילואים. לכן יש לי למפגינים עצה – תייצגו את המחאה, את עצמכם ואת מי שהולך אחריכם אבל כמו בדרישות שלכם את ה"עם" אתם לא רואים ממטר אפילו את העם בלוד אתם לא סופרים – אז קצת צניעות בבקשה. בפעם האחרונה שבדקו בבחירות מי זה ה"עם" גילו שרובו מסורתי, ימני, מזרחי, עולים מרוסיה, מתנחלים לסוגיהם וערבים. המחאה לגיטימית, יש בה מהאוטנטיות אבל היומרה של דוברות מטעם ה"עם" מסריחה מבולשביקיות.