אין יותר נוח מלשבת ולקטר על עולמנו הפגום והלא מושלם. כל פוליטיקאי מתחיל קולע למקורות ה"קוטריות" האנושית ומבטיח שינוי. איזה שינוי ואם בכלל זו כבר שאלה אחרת. טיבעו של כל שינוי המתבצע בכל חברה עלי אדמות שהוא כמעט תמיד עיניין של תהליך ולא עיניין של "כאן ועכשיו", השינוי לא מושלם בפני עצמו, יש לו מחלות ילדות רבות, צריך להתרגל לשינויים ובעיקר אלו שהשינוי "נוגע להם בגבינה" וכידוע הם לא מוכנים שיזיזו להם את הגבינה. היות ובבני אדם עסקינן הרי בכל שינוי מעורב גם אגו ויש תקלות. הנכונות של חברה גם לשנות ולא רק לקטר נבחנת בסבלנות שיש לאנשים להתמודד עם השינויים בחייהם. מכאן אנחנו מגיעים לקוטריות הישראלית הידועה ולנכונות העלובה לעמוד מאחורי הפוזה של "רפורמה".
אני חושב שרעיון טייסת הכיבוי לאחר השרפה בכרמל, לפני פחות משנה, היה בוסר. כך או כך מי שקיווה שאחרי פחות משנה תהיה לנו טייסת כיבוי מתפקדת, מאומנת ומוכנה יש לו בעיה קשה עם הציפיות ועם הקשר למציאות. אפילו בתנאים אופטימליים זה לוקח לפחות שנתיים ובדרך כלל הרבה יותר. הנה טרם חלפה שנה וכבר יש למבקר דו"ח על הטייסת הלא מושלמת ונושא לכותרות בעיתונים. מרוב רעש על "מטוסי הקרטון" הוחמצה הנקודה שהקמת הטייסת לא לוותה בבקרה מיקצועית. תקלה שלא הייתה צריכה להיות ועדיין תקלה המאפיינת כל עשיה מהירה וחפוזה. למה מהירה וחפוזה כי הקמת הטייסת הייתה בעיקרה ספין כהענות לדעת הקהל. לסיכום, עדיין מוקדם לקבוע האם הטייסת יעילה או לא ועונה על הציפיות ולא מדובר במחדל אלא בתקלות אופייניות לכל מעשה חדש וראשוני. לוח הזמנים להקמת הטייסת בהחלט סביר. הסבלנות שלנו לשינוי ולמשהו חדש היא לא סבירה.
בעיית החופש הגדול מציקה לכל ההורים בשלב מסויים. ההתנגדות הראשונה לקיצור החופש הגדול שהציע שר החינוך לפני כחודש באה, כך על פי התקשורת, מהכיוון הכי הזוי שאפשר. פגעו לאנשים בחופש שהם הזמינו לשבוע האחרון של הקיץ, הזיזו להם קצת את הגבינה . אחר כך ניזכר איגוד המורים שיש כאן הזדמנות לגזור קופון של כוח והאוצר, שהיה אולי צריך להשקיע כמה מיליונים בודדים, התנער גם הוא. בקיצור עדיף מצב מטריד, מציק ולפי כולם ממש בעייתי מאשר להתמודד בנחישות עם שינוי.
רפורמת התחבורה הציבורית בגוש דן היא כורח המציאות. הנסיעה מתמשכת ללא סוף ומייגעת ולמי שתלוי בה היא גוזלת זמן משמעותי בסדר היום. כשמדובר בשינוי כזה גדול הנוגע לאוכלוסיה כזו גדולה ובעיקר חלשה יותר מדובר בהתמודדות עם הרגלים של שנים ועם הצורך ללמוד ולהתאים הרגלים חדשים. וודאי שפה ושם הרפורמה יוצרת בעיות ולא פותרת. זה לא יכול להיות אחרת. וודאי שיצטרכו לעשות מקצה שיפורים אבל רק אחרי תקופת ניסיון מסויימת. וודאי שיהיו מבולבלים רבים שיעדיפו לדבוק בישן הלא טוב מלהתאמץ להגיע למשהוא קצת יותר טוב. כשנאבקו על הקוטג' סיפרו לנו כמה טוב באירופה מעניין שלא מזכירים את אירופה הטובה בהקשר הרפורמה התחבורתית בגוש דן שמחקה את המקובל בהרבה גושים עירוניים באירופה. מסתבר שלא הדוגמא של אירופה היא לב העיניין אלא האובססיה למצוא פגמים ושלילה בכל ניסיון לשפר משהו.
כמו שאין שום סיכוי להגיע להצלחה אם החשש מכישלון מכתיב את המהלך אין שום סיכוי לשנות בחברה הישראלית דבר מה אם אף אחד לא מוכן, אפילו באופן זמני, להזיז קצת את הגבינה שלו. מסתבר שאצלנו שינוי זה סעיף בנאום של כל פוליטיקאי אבל אנחנו לא מוכנים אליו אלא אפוי עד הסוף, מושלם, ללא נעלמים וללא חששות. בקיצור אנחנו לא מוכנים לשינוי בעולם האמיתי בו אנחנו חיים. עדיף לסבול עוד קצת ולקטר עוד הרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה