בלי ששמנו לב יש סמנים הולכים ומתרבים שבנימין נתניהו מתרחק מהתזזית הלא שקולה של אהוד ברק, מהתלות בו ובעצותיו, ומתחיל יותר ויותר לפעול בצורה עצמאית ללא ברק. הוא יכל להרשות לעצמו כי ברק מיצה את כל אפשרויות התימרון הפוליטיות שלו ורק צמידותו לנתניהו יכולה להאריך את שרידותו כשר הביטחון בטרם יעלם מהבמה הפוליטית, במיקרה שלו ונוכח הזיכרון שלנו, עד ניסיון ההתחדשות הבא שלו. כשיצא ביבי לביקורו בארה"ב באמצע מאי האחרון הוא השאיר את אהוד ברק בבית. התקשורת טענה שאהוד ברק רצה להצטרף ואף פינה "לו"ז גמיש" כדי שיוכל להענות לקריאתו של ביבי להצטרף למסע. מבחינתו של ראש ממשלתנו עבר המסע, להבדיל אלפי הבדלות מביקוריו הקודמים בוושינגטון, בהצלחה כשהוא מצליח לשקם חלקית את הלגיטימציה של ישראל, להתעמת בצורה מבוקרת ובעוצמה נמוכה עם נשיא ארה"ב ולהעביר לראשונה מסר חדש בנושא הסכסוך – הסכסוך אינו על קיומה של מדינה פלשתינית ואינו על קו הגבול המיועד בין המדינות אלא על זכות ההגדרה העצמית של היהודים. לאט לאט עשוי המסר לחלחל ולשנות את תבנית הסכסוך.
לפני שבוע, כשאהוד ברק היה בסלון האווירי בפריז, למרות הפצרותיו לדחות דיון בהעברת המחלקה להתישבות ממשרד הביטחון למשרד ראש הממשלה, דבר הנחשב לפגיעה במעמדו וסמכותו של שר הביטחון ולא היה עובר בשלום אצל אף שר ביטחון חזק, העביר ראש הממשלה את החלטה בממשלה. מדוע דווקא עכשיו? כנראה שראש הממשלה הרגיש שאין לו שליטה במה שקורה בתחום ההתישבות ביש"ע כשאהוד ברק הוא השר הממונה. לא רק שאין לו שליטה גם אין לו אמון.
שלשום התפרסם שהשר בוגי יעלון ניפגש עם סגן שר החוץ התורכי בפורום בינ"ל באירופה לבדוק את האפשרות לרכך את משבר האמון בין המדינות. הידיעות בחרו להדגיש ששר החוץ אביגדור ליברמן היה בתמונה אבל לא התייחסו למי שנטל בעלות על היחסים "הביטחוניים" עם תורכיה – שר הביטחון אהוד ברק באמצעות שליחו בעבר ויריבו בהווה פואד בן אליעזר . גם כאן הפך שר הביטחון ללא רלבנטי למרות שיתכן שהוא היה בין "שותפי הסוד", כביכול.
מספר פעמים בעבר הודיע שר הביטחון על "הקמת ועדה" או שהוא שוקל "להקים ועדה" שתיבחן את סוגיית תנאי המאסר של אסירי החמאס בישראל נוכח תנאי שיביו של גלעד שליט. עוד שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן בחן את הסוגיה והמליץ המלצות ישימות. בכל מיקרה הוועדות לא הוקמו, הסיסמה של אהוד ברק ש"עושים הכל" למען גלעד שליט היא, בלשון המעטה, אמירה מטעה, הוועדות מעולם לא הוקמו והנושא מעולם לא הגיע לכדי החלטה. כעת, באיחור של חמש שנים, החליט ראש הממשלה, מבלי ששר הביטחון בכלל ברקע הציבורי (אולי בחדרי חדרים אבל זה לא אופייני לו לא לגנוב את ההצגה), על שורה של קיצוצים בתנאי המאסר המופלגים של אסירי החמאס מבלי להפר את החוק שלנו ואת חוקי המערכת הבינ"ל. הנוסחה הוצעה כבר כאן בבלוג הרבה פעמים ולא הייתה צריכה אלא להיות מוצאת מידיו של שר הביטחון כדי לבצע את המובן מעליו.
אין ספק, ראש הממשלה יצא לעצמאות מבלי שהצל של אהוד ברק מאפיל על שיקוליו. למרות שזה לא מבטיח לנו ראש ממשלה טוב ושיקולים ראויים זה כן מבטיח ראש ממשלה יותר טוב (או פחות גרוע) ומערכת שיקולים קצת יותר ממוקדת ועיניינית. ממילא אין לברק אופציות אלא לדבוק במה שיש ולראות כיצד בוגי יעלון דוחק אותו הצידה כמי שנמצא הכי קרוב לאוזן של ראש הממשלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה