היות והתקשורת מלעיטה אותנו בעיקר בעלילות שרה וביבי היא דוחקת הצידה אירועים מאד משמעותיים עבורנו בישראל. הכוונה למאבק האיתנים התקדימי סביב דו"ח ועדת ששינסקי ותמלוגי הנפט. ספק אם היה מאבק כזה בדמוקרטיות המערביות ב 20 השנים האחרונות וספק אם היה מאבק כזה שבו הקשר הון-שלטון נחל תבוסה כל כך ניצחת. בניגוד למלעיזים המנסים לצייר את ממשלת נתניהו כמי שמוכרת את הממשלה לבעלי ההון, שאתם ועל חשבונם הם טסים למסעות בילויים בחו"ל, הממשלה כן! שמה גבולות לבעלי ההון. קודם זה היה המאבק הקשה במונופול המוסכם בין חברות הסלולר אדירות הכוח ולאחרונה מול אילי ההון במשק שמעורבים, כמעט כולם, במישרין ובעקיפין, בקידוחים בשטח המיים הכלכליים של מדינת ישראל.
לגופו של עניין יכולתן לקדוח במקום, להפיק ממנו גז ואולי בעתיד נפט, לעשות זאת בצורה מוגנת נובעת מריבונותה ומעוצמתה של מדינת ישראל. משפטית המשאבים שייכים לכולנו. נכון, ללא רוח נאה למפיקים הגז היה כנראה נשאר בבטן האדמה. מסקנות ועדת ששינסקי אמנם קובעות תגמולים של כ 50% על רווחי ההפקה (שימו לב רק על הרווח הנקי כששאר ה 50% הולכים לידיים פרטיות) אבל גם זאת רק לאחר שהחברות המפיקות יכסו 150% מעלויות ההפקה. לדעתי הצנועה נראה יותר מהוגן.
את המאבק ניהל בעיקר שר האוצר יובל שטייניץ, שמבחינתי קנה את עולמו כמועמד ראוי לראשות הממשלה, עם גיבוי של ראש הממשלה הידוע בכניעתו ללחצים ובעמידותו הלא מספקת. למרות שראש הממשלה, במקרה הזה, לא נסוג מעצם העקרון של ועדת ששינסקי ומהגיבוי לשר האוצר שלו, אותו הוא נוהג להפוך לשעיר לעזאזל מפעם לפעם, ראש הממשלה כן כרסם ברגולציה (התקנון וצורת ההתחשבנות) של ההחלטה, מה שכנראה יוסיף כמה עשרות מיליוני דולרים לבעלי ההון. בכול אופן לא מדובר מיליארדים והעקרון נשמר. זו אחת הפעמים הנדירות שדווקא הכנסת, שאמורה לשמור על האינטרס של כלל הציבור, התכופפה ונטתה להכנע ללחצים המאד לא עדינים של בעלי הממון ודווקא הממשלה, זו הנגועה כביכול בנגע קשרי הון ושלטון, עמדה בנחישות בפרץ. אינני מכיר את המצב במדינות אחרות אבל אני מוכן להמר שמאבק כפי שהתקיים בכנסת, בתוצאה כל כך נחרצת וחד משמעית, נוכח פרלמנט הססני ורשות מבצעת עיניינית ונחושה, הוא נדיר ביותר ובמפורש לתפארת מדינת ישראל – בהחלט רגע להתגאות בו לולא ההטפשה של התקשורת שדואגת להסתיר מאתנו את מה שחיובי ועשוי להרשם, רחמנא לצלן, על שם ביבי ושטייניץ.
מלה טובה לשטייניץ. האיש עובר מסכת קשה של השפלות, חלקן מידי ראש הממשלה עצמו. הוא, ששומר על הקופה עד כה בהצלחה יחסית, מוצג חדשות לבקרים כרע וכאטום. למרות זאת הוא לא מתקפל, לא נשבר ומנסה, כל הזמן וברציפות, להתמיד במדיניותו למרות הקשיים ולעשות את המיטב למימושה. מעבר למחלוקת על טיב המדיניות זו התכונה הנדרשת מכל מנהיג כי הרי אין בדמוקרטיה מדיניות בלי מחלוקת ובלי אפכא מסתברא.
מכאן לשביתת הרופאים. בחזית הם שמים את הסטאג'ר (מתמחה) שעובד עבודת עבדים בשכר אפסי, מאחורי המתמחה מסתתרים כל האחרים - המומחים, מנהלי וסגני מנהלי המחלקות, אלו ששכרם עשרות אלפי שקלים לחודש. כשמנהל מחלקה בשכר ממוצע של מעל ל 40,000 ש"ח בחודש דורש תוספת של 50%, כשבדרך כלל יש לו עוד הכנסה צדדית נוספת מעיסוקיו הפרטיים, הוא יותר מחוצפן - הוא שודד הקופה הציבורית. מגיעה להם תוספת שמייצגת את סך העליה ברמת החיים במשק, מגיע למתמחים יותר בתקופה הכי קשה שלהם, לפחות במישור המיקצועי, אבל לא יותר. אל תתפתו לספורים נוגעי הלב של המתמחים – אם דרישת הרופאים תתמלא אפילו בחלקה הם יקבלו עוד כמה מאות שקלים בחודש וכל מי שמעליהם יתגלח על חשבונם, חלקם יקבלו תוספות של עשרות אלפי שקלים בחודש.
אחרי הרופאים מחכה שאר המשק הצבורי. אם הרופאים יקבלו - גם הם ידרשו, בלי חשבון ובעיקר בלי אחריות לחלשים שבכל מגזר מקצועי. זה לא יכול להסתיים אלא בפיחות מואץ. לכן צריך שוב להחזיק אצבעות לשטייניץ, מגיע לכולם להנות מהגאות במשק אבל גאות במשק זה גם זמן לצמצם פערים ולא להיכנע לחזקים שעל הברז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה