בעיקבות הכרזת ארה"ב שתהליך השלום המבוסס על הקפאה ישראלית מוחלטת מעבר לקו הירוק של 1967 לפני כשבוע נאמה הילארי קלינטון, מזכירת המדינה של ארה"ב בפורום סבן בניו יורק ביום ראשון 12/12/2010. ארה"ב התייחסה בניחרצות רבה לתהליך שקרס מתוך שיכנוע פנימי עמוק שהם מצאו את נוסחת הפלאים לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני, זרקו את כול מהלכי העבר לפח והקדישו את עצמם למהלך החדש שמבוסס על קבלת העיקרון הפלשתיני של גבולות 67 כאתנן לפלשתינים עוד טרם נאמרה המילה הראשונה במו"מ. הדעה נותנת שהכשלון הכול כך מהיר והכול כך בוטה של מהלך שארה"ב עמדה כולו מאחוריו היה מאלץ כול מערכת לומדת לתהות האם הבעיה הובנה נכון, במיקרה של ארה"ב, האם הם הבינו נכון את הסכסוך. הנקודה השניה שאפשר היה לצפות לה ממדינה כמו ארה"ב על שפע מכוני המחקר עם הווטרנים של תהליכי השלום במזה"ת בעבר והעמדות הנוכחיות של הצדדים היא לברר מדוע כול תהליכי השלום עד כה, מעל ל 100 מאז 1919, נכשלו. הנקודה השלישית שהיה צריך לברר האם יש נתיבים חילופיים לשלום עצמו למשל הסדרי ביניים, הסכמות מתחת לשולחן ועידוד אינטרסים משותפים כדי להתקרב לשלום גם בלי ממש לגעת בו פיזית. למשל סביר להניח שיש לישראל ולשכנותיה הסוניות אינטרס משותף בבלימת הגרעין האיראני, אינטרס שארה"ב יכלה לעודד ולטפח במקום להתנות אותו בתהליך השלום. בקיצור מה שכול מנגנון לומד היה שואל את עצמו האם דרך השחור לבן היא הדרך היחדה או שיש גם דרכים אפורות, חלקם אפילו אפור בהיר.
נאומה של הילארי קלינטון בפורום סבן ביום ראשון 12/12/2010 היה דוגמא כואבת של ליקוי מאורות בדרכי החשיבה של ממשל אובאמה ומזכירות המדינה ( משרד החוץ) בכול הנוגע לסכסוך ביננו לפלשתינים. בצד הכרזה שארה"ב לא מתכוונת לאכוף שלום על הצדדים אם אינם רוצים בכך, מפני שיש חשש ששלום כפוי לא ישרוד את המשבר הראשון, הכריזה הילארי קלינטון גם שהפעם ארה"ב מתכוונת ליישב את הסכסוך "אחת ולתמיד". לא ברור כיצד ניבצר מהילארי קלינטון להבין שלו הצדדים היו רוצים שלום באמת הוא כבר היה כאן מזמן ואם אינם מתכוונים לאכוף אותו מה מתכוונת ארה"ב לעשות ששני הצדדים הניצים "ירצו" פתאום בשלום. למעשה כרגע יש גם לישראל וגם לפלשתינים, כול אחד מסיבותיו, הרבה סיבות לא להגיע לתהליך שלום ולמרות שישראל והפלשתינים עסוקים בלהטיל רפש איש ברעהו יש בינהם כרגע זהות אינטרסים בהכשלת הגחמה הבאה של ארה"ב.
האמירה הניחרצת שלום "אחת ולתמיד" כולל הדגש שארה"ב לא שואפת להסדרי ביניים או להשגים חלקיים במישור שבין ישראל לפלשתינים מעלה את התהליך החדש מבית היוצר של ארה"ב, שזה אתה הוכיחה כמה היא חסרה תובנה בסיסית של הסכסוך, בדיוק על הפסים שהכשילו את כול התהליכים הקודמים – הפסים ל"או הכול או לא כלום". ארה"ב גם ביטלה את האפשרות, שאפילו נביא השמאל בישראל יוסי ביילין כבר דוגל בה, של הסדרי ביניים ארוכי טווח שלא מאלצים את הצדדים להתמודד עם סוגיית הפליטים הפלשתינים מצד אחד וסוגיית זהותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית מצד שני. אפשר לאמר על נאומה של הילארי קלינטון שהוא משקף תובנה לקויה של הסכסוך, לימוד לקחים עלוב וחסר, צימצום מרחב התימרון המדיני של ארה"ב עצמה ביחסה לסכסוך וכניסה לאותה מלכודת שארה"ב כבר ניכנסה אליה אין ספור פעמים בעבר.
ישראל תלויה מדי בארה"ב כדי לעמוד מהצד ולהסתכל בתמיהה על הבורות שבה ארה"ב מתייחסת לסכסוך הישראלי פלשתיני אבל לא רק ישראל או הפלשתינים עומדים ומשתאים, גם העולם הגדול מבין שמדיניות החוץ האמריקאית נתונה בליקוי מאורות מצפון קוריאה ואיראן, דרך תורכיה והקווקז עד וונצואלה וברזיל. נאומה של הילארי קלינטון בפורום סבן לא יכל אלא לפגוע במעמדה של ארה"ב כ"מי שמבינה במה היא מתעסקת".
דווקא כשארה"ב מסתבכת עם עצמה, מחפשת כיוון ומנסה לייצר יוזמה חדשה. זה הרגע לישראל שלא להיגרר שוב אחרי ארה"ב המבולבלת אלא להשתלט על היוזמה עצמה ולהתחיל להניע תהליכים יזומים על ידי ישראל שכוללים העברת שכונות קצה ערביות במזרח ירושלים לרשות, העברת שטחי "בי" לריבונות פלשתינית מלאה, הכרזה שישראל תהיה הראשונה להכיר במדינה פלשתינית עצמאית, מהלך שמצמם את האופק המדיני הפלשתיני לגבולות 67 ולא לגבולות טרום 47, ועוד כהנה וכהנה. לא תצמח לישראל שום טובה עם היא תיגרר שוב אחרי ארה"ב שמגששת כסומא בארובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה