נוכח מחול השדים סביב השריפה בכרמל והדיון הציבורי שחסר אפילו מידה מינימלית של התייחסות לעצם העיניין וכמעט כולו פטפטת דמגוגית אנסה לבחון החלטות הקשורות בשריפה בכרמל בטרם ובזמן פריצתה. יש לזכור שמרגע פריצתה של השריפה בהינתן תנאי היובש והרוח התפשטה השריםה במהירות רבה עם פוטנציאל עצום לנזק בכיוונים מתחלפים לפי הרוח המשתנה.ההחלטה הראשונה הייתה סירובו של שר האוצר לאשר תוספת תקציב לשרותי הכבאות בלי רפורמה מיבנית. שרותי הכבאות בישראל מחולקים ל 24 איגודי כבאות לפי חפיפה עם השלטון המוניציפאלי. לעיר גדולה כמו חיפה יש איגוד כבאות משלה. מועצות אזוריות קטנות מתאגדות ביחד להקים לעצמם איגוד כבאות. במצב של מבנה אירגוני ארכאי, נוהלי שכר ועבודה שנויים במחלוקת ואי בהירות לאיזה שימושים בדיוק הולך התקציב כול תוספת תקציב שלא במיסגרת רפורמה מיבנית ברורה דינו שרובו יבלע על ידי המנגנון והבירוקטיה ורק מיקצתו יגיע לסוף הצינור. צדק שר האוצר בטענתו והוא היה מועל בתפקידו לו היה מאשר תוספת תקציבית ללא רפורמה מיבנית.
החלטה שניה – שליחת צוערי שב"ס לכרמל. אולי שכחנו ואולי בכוונה העלימה התקשורת מאיתנו שכמעט באפס זמן, תוך שעות, הועברו במיבצע הירואי וראוי לכול שבח 900 אסירים מכלא דמון למקום מבטחים ואיש מהם לא ניפגע או ניפצע. אם יש משהוא בארץ שמבצע כזה ברור לו מאליו שיקום. באופן הכי טיבעי חלק מהאסירים מסוכנים ואחרים חולמים על יום הבריחה. במצב שנוצר היה טמון סיכוי עצום להסתבכות ולאובדן שליטה. בצדק ריכז השב"ס כוחות עתודה מכול הבא ליד למיקרה שכזה. מטבע הדברים, ויודע את זה כול כתב מתחיל בכול כלי תיקשורת, יש תמיד, דגש על המילה תמיד, פער גדול בין מה שיודעים חדרי הפיקוד למציאות בשטח ושום טלפון נייד ואינטרנט על חוטי לא מסוגלים לבטל את הבעיה אלא רק למצמה מימים לשעות. ההחלטה לכן להקפיץ את צוערי השב"ס כעתודה חיונית מיקצועית ונידרשת הייתה נכונה.
ציר העליה מצומת בית אורן על כביש חיפה הישן לכלא דמון הייתה המתבקשת היות ונסיעה מסביב דרך חיפה הייתה לוקחת עוד זמן רב שבו יש פוטינציאל גדול שיזדקקו להם.
צוות משטרה שכלל את מפקדת תחנת חיפה תנ"ץ אהובה תומר ותנ"ץ ליאור בוקר, קצין אג"ם של מחוז צפון, שפיקחו על פינוי חלקי מבית אורן יצא מבית אורן ב 04/12/2010 לפני הצוהרים בדרכו לצומת בית אורן על כביש החוף הישן כאשר הוא הבחין באש המתפשטת בקצב של עשרות מטרים בדקה לעבר הכביש מצומת בית אורן לכלא דמון. הצוות הבחין באטובוס הצוערים וכאן התקבלה ההחלטה האסונית, תנ"ץ ליאור בוקר מורה לאוטובוס להסתובב ולחזור על עיקבותיו. בתוקף המצב שהתפתח בהמשך הכביש לדמון כשהאש סוגרת על הכביש, התהפוכות הבלתי צפויות של האש והסכנה המתעצמת ההחלטה, שבדיעבד הייתה אסונית, הייתה ההגיונית והמתבקשת ביותר. אין ספק שתנ"ץ ליאור בוקר שסיכן את חייו וניספה בעצמו פעל מתוך כוונה להרחיק את הצוערים מסיכון תוך סיכון עצמו. למרות שבדיעבד הצליח צלם עיתונות לעבור דרך האש ולמלט את עצמו לבית אורן, בקצב נסיעה שאוטובוס מלא צוערים בתנאי ראות מקדירים לא מסוגל לעשות, אני משוכנע שרובנו, באותו המצב, היינו מקבלים את אותה החלטה. כול 43 הרוגי השריפה הם מאותה נקודה, פרי של אותה החלטה שכנראה הייתה בלתי נימנעת בתוקף הנסיבות (תארו לכם שהאוטובוס היה ממשיך ובדרך היו ניפגעים 40 צוערים מעשן – כי אז היינו מחפשים את המטומטם שאחראי למחדל)..
ההחלטה הראשונית שלא להשתהות ומיד לפעול במישור הבין לאומי לרכז כוח כיבוי אוויר גדול ככול הניתן הייתה וודאי נכונה. אך טיבעי הוא שבמצבי חירום ואי וודאות שהכול נעשה מהר ובחופזה וללא בדיקה עד הסוף יהיו גם הרבה מיקרים שיפלו בין הכסאות כמו טענה שמטוס הג'מבו הענק לכיבוי שחנה בגרמניה פנה למשרד החוץ ו"גילגלו אותו מכול המדרגות" מיד בפרוץ השריפה, כבר ביום חמישי 04/12/2010 בערב, כ 20 שעות לפני שהם סגרו עיסקה עם משרד ראש הממשלה, אם היא אכן נכונה (אני בספק רב בהתבסס על ההנחה שלוקח זמן להבין את גודל המשבר והצורך לא רק בישראל אלא בכול העולם ) היא אופיינית למצבי חירום בלתי מתוכננים שתהליך קבלת ההחלטות מתעצב תוך כדי האירוע (אולי לקח להבא להקים צוות ניהול אסונו מיומן ועם סמכויות) ומבחינתי אין בו שום דבר חוץ מלהג עיתונאי.
ביום ראשון 12/12/2010 פרסם דן חמיצר כתבה הזויה בווי נט שלמעשה לא עסקה אלא בשנאת נתניהו. תחת הכותרת המדברת בעד עצמה "נתניהו, מי אתה שתגיד לנו להתפנות?" לפי הכתבה דן חמיצר ואחרים, לוחמים גיבורים, הם שהצילו בצינורות הגינה שלהם, בהקרבתם האישית ובסירובם להתפנות את עין הוד. וכמובן כול היתר שכן דרשו מהם להתפנות מעין הוד אינם אלא מושא ללעג וקלס. האם יש מי שהוא אחראי, קצין משטרה בכיר, ראש מועצה מקומי או פוליטיקאי ממונה שלא היה מורה בדיוק אותו הדבר! האם מישהוא היה מוכן ברצינות, בהינתן מחסור במשאבים קרקעיים ונוכח פרעות האש והתנהגותה הבלתי צפויה לסמוך על ההקרבה של דן חמיצר וחבריו הגיבורים עם צינורות ההשקיה, ההחלטה הייתה נכונה ומתבקשת.
אכן לא פעם הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, במיקרה של השריפה ביערות הכרמל גם בהחלטות סבירות לחלוטין. זה גורלם של החלטות בתנאי אי וודאות. אם המרדף אחרי אשמים יכניס מורך והיסוס בלב מי שצריך להחליט במצבי אי וודאות האסון העתידי יהיה קשה פי כמה. אין לאיש מפלט מטעויות ולא את הטעויות אנחנו צריכים לרדוף אלא את האדישות, הרשלנות, חוסר המיקצועיות ובעיקר את חוסר הנכונות להתמודד עם בעיות. על כול זה הצביע המבקר בדו"חו האחרון ואם נתייחס לדו"ח ברצינות מעז יצא מתוק. כול היתר זה הצד הרע של הפוליטיקה.
כללית ניתוח נכון, למעט שתי הערות
השבמחקהראשונה, החשובה מכל, אין התייחסות במאמר לאשמים האמיתיים. לאותם המציתים את האש. רוב שריפות היער והשדות בארצנו הן תוצאה של הצתה אנטי יהודית, המבוצעת בידי שליחי אוכלוסית אויב השוהה בתוכנו העושה בכל הזדמנות את אשר בידה כדי לפגוע בנו.
אין התייחסות למחדל האמיתי הזועק מכל קיר שרוף, לכך שכל ממשלות ישראל לא עשו את הנדרש כדי להרחיק מאיתנו את המציתים ותומכיהם.
הערה שניה, לא היה צריך לפנות את כלא דמון, בשל גילוח הסביבה מצמחיה, לא היתה שם סכנת שריפה כלל. ויתרה מכך, הסוהרים שנפגעו נשלחו כדי לשמור על הציוד ולא כדי לפנות את האסירים.