משהוא מצא שכל ישר

הרבה דיו וניר בוזבזו על סוגיית גירוש 400 ילדי העובדים הזרים. הם, שכבר נימצאים בתהליכי קליטה והסתגלות בארץ יחד עם משפחותיהם, נאמר עד 1500 נפש, נחשבו על ידי מצדדי החוק, למרות היותם תופעה זנחה בשוליים של השוליים של החברה הישראלית, כאיום על אופיה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

ישראל מתנהלת בשני מישורים, המישור הכביכול ממלכתי של ממשלה שאמורה לקבל החלטות מרכזיות באשר לכיוון שישראל תלך בו ובפועל עוסקים בפרורים שבשוליים. אין לממשלה כמעט אמירה או משקל בסוגיית תהליך השלום עם הפלשתינים, בנושא מדיניות הרווחה כמכלול, פיזור האוכלוסיה מהמרכז לפריפריה ושאר סוגיות. מה יש כן לממשלה – דיון על גרוש 400 ילדי עובדים זרים, הקמת עוד ועדה לבחינת הקיצבאות לחרדים, לא חלילה כדיון מקיף על התופעה, מידתה וזיקתה להיותנו מדינה יהודית דמוקרטית אלא ככניעה לעוד גחמה ותכתיב חרדי. אין לממשלה אפילו פיקוח אמיתי על משרד הביטחון. כנראה שבישראל לאף אחד אין פיקוח עך משרד הביטחון, אין לממשלה מדיניות חוץ שהוחלטה בממשלה, בקיצור אין משמעות רבה לישיבת המשלה המתוקשרת ביום ראשון למעט הזדמנות לראש הממשלה לתת איזו הצהרה לתקשורת (לדעתי נוהג ניפסד) ולשרים להשתזף לאור המצלמות עם ארשת רבת חשיבות בצעידתם רבת חשיבות לעוד ישיבה של כלום – ישיבת הממשלה.

במישור השני מתנהל משרד הביטחון. אין בארץ לאיש מושג מה היא בדיוק תורת הביטחון של ישראל (תתפלאו – אין כזאת), כיצד היא מותאמת למלחמה הלא קונבנציונאלית מלמעלה (טילים, אטום אירני) ומלמטה (טרור ופרובוקציות מתוקשרות) אין שום גוף פיקוח אזרחי מחוץ לצבא שמבין את כול ההיקשרים של עיסקאות הנשק המורכבות של ישראל על חשבון הסיוע האמריקאי, את המשמעות המדינית והטכנולוגית ואת החלופות האפשריות.

כביכול אמורים שני הממשלות זו האזרחית וזו שבמשרד הביטחון להתאחד ולהסכים על דבר אחד. לשמור על מדינת ישראל כמדינה ריבונית, מדינת הלאום של העם היהודי הנוהגת בשיוויון זכויות אזרחי מלא עם כול תושביה יהודים ולא יהודים כאחד. כרגע מאויימת מדינת הלאום של האם היהודי מצד הסכסוך עם הפלשתינים, תביעתם לזכות השיבה ותהליכי הדה לגיטימציה לזכות ההגדרה העצמית של היהודים הנשמרת בקפדנות כשמדובר בפלשתינים. אבל ישראל גם מאויימת, באופן הולך ומעמיק, מהגירה רבת היקף, לא חוקית, של אזרחי מדינות אויב כסודן ואריתריאה המאיימים, בתהליך של עשור או שניים, להפוך את מדינת ישראל למדינת כול אזרחיה. ומה עושים פקידי ממשלות ישראל אלו שבגבעת רם ואלו שבקריה בתל אביב – רבים ומאשימים אחד את השני. ומה עושה ראש הממשלה שמדבר על מדינה יהודית דמוקרטית בכול הזדמנות ובכול הקשר, כרגיל – לא מחליט ולא מתייחס - למה לריב עם ברק והלבן בעיניים. עם הלחץ יגבר וודאי תקום עוד וועדה ועד שהיא תחליט משהוא יכנסו לארץ עוד הרבה אלפים ממהגרי סודן. ומה עושים השרים שמתמחים בלהפוך זבוב לפיל ובלחולל משבר ממשלתי על בדל וחצי בדל של נושא זניח – כנראה שבעינהם בעיית הגבול הפתוח עם מצרים והצפת ישראל באזרחי מדינות אויב זה הזניח של הנושאים הזניחים שעליהם הם מחוללים מהומות בכוס מיים.

משרד האוצר כבר הקצה תקציבים ראשוניים לחסימת הגבול עם מצרים. אין שום בעיה תקציבית כלכלית, יש בעיה של אחריות לאומית ושל ריבוי ממשלות במדינה אחת ושל בעל הבית, אנחנו עם ישראל, שהלכנו לישון.

מהניסיון עד כה בסוף יקימו ועדת חקירה למחדל הגבול עם מצרים וימצאו שהפקיד מהאוצר והפקיד ממשרד הביטחון אשמים כי הפקס היה תקוע באשמת הטכנאי, האימייל לא עבד בגלל בזק, לא היה מודיעין בזמן אמת, וטירקל או מחליפו לא קראו את כול המסמכים. מה שהוועדה העתידית למחדל הגדר במצרים כנראה לא תמצא שיש פשוט מחסור בשכל ישר. זאת מפני שכול הוועדות הרבות עד כה לא מצאו אותו ולכן, כהיקש הגיוני, פשוט אין דבר כזה, לפחות לא במקומותינו.