למען הסר ספק אני בעד מדינה יהודית דמוקרטית. אני חושב שהמדינה צריכה להתייחס לגלי ההגירה הלא חוקית, ביחוד מארצות אויב מובהקות כסודן ואריתריאה, שפעם תייגו אותם מעצם צבע עורם כ"פליטי דרפור", כאלו שניצלו מהשמדה בעור שניהם ואנחנו, היהודים ניצולי השואה, כיצד נעמוד מנגד, כאיום דמוגרפי משמעותי על צביונה של המדינה כמדינת היהודים ועל הצדקת קיומנו כאן. חזית המאבק העיקרית המתייחסת ל 95% מהבעיה היא גבול ישראל מצרים שם חודרים את גבולנו כ 1200 מהגרים לא חוקיים מדי חודש והמספרים רק עולים. 1200 המהגרים הלא חוקיים המגיעים לאחרונה מדי חודש מגבול מצרים הם חומר נפץ חברתי עצום וישראל צריכה לנקוט בצעדים קיצוניים כדי לעצור את ההגירה הזו למשל באמצעות גדר, חקיקה המאפשרת גירוש מידי חזרה למצרים ועיבוי היחידות המשטרתיות העוסקות בנושא. בתחום הזה רבים השרים על תקציבים, על סמכויות, מהמשטרה אפילו מקצצים פה ושם, וככול שמאבק הפקידים אלו באלו מתעצם כך נשאר הגבול פרוץ יותר.
במקום זאת בחרה מדינת ישראל להתגולל על 400 ילדי העובדים הזרים שלא עברו את סף התקנות המתיר להם להשאר בארץ. במספרים יחסיים מדובר בתופעה שולית, זניחה, שהשפעתה הדמוגרפית נימדדת בפחות מעשירית הפרומיל (פרומיל =עשירית אחוז) ושאינה מצדיקה בהיקפה התייחסות רדיקלית קיצונית של גירוש. מידת הרחמים וההגינות האנושית צריכה לגבור כאן על כול שיקול אחר בעיקר מפני ש 400 הילדים המיועדים לגירוש לא באמת מאיימים על איזה שהוא מרקם חברתי בישראל. ישראל צריכה להיות נוקשה במניעת התרחבות התופעה לעתיד אבל להתגולל על 400 הילדים שכבר כאן, שליש ממספר המהגרים ממצרים לישראל בחודש אחד, זה איבוד כול פרופורציה ומידתיות. בעיקר מאפשרת החלטת הממשלה לשר הפנים אלי ישי לרדת לחיי הורי הילדים לנשמה. יטיב אלי ישי לו ישתמש בכוחו הפוליטי לעצור את גלי המהגרים מסיני. הרי גם הם לבסוף יתאקלמו, ימצאו בנות זוג ויעשו ילדים ולנוכח ממדי ההגירה נתמודד לא עם 400 ילדים אלא עם 40,000 בתוך כעשור.
היכן הגבול?
לאחרונה התגוללו יהודים רחמנים בני רחמנים על משטרת ישראל ועל המדינה לאחר שהמשטרה פינתה כ 30 מיבנים לא חוקיים ב אל-ערקיב ליד רהט לפני כשבוע. הרס הדו קיום צעקו חלק, אחרים צעקו גזענות ואף אחד לא שאל את עצמו האם כול אדמות המדינה בנגב אכן מותרים להשתלטות בדואית מעצם העובדה שהמשתלט הוא בדואי - ואם לא היכן הגבול. איש מהמתנגדים להריסה לא טען שמותר לבדואי להקים את ביתו היכן שיחפוץ ומתי שיחפוץ מה שאסור לכול שאר עם ישראל. ובכן אני חושב שמי שמתנגד לפינוי הבדוואים צריך להסביר את עמדתו האם הוא בכלל נגד פינוי בדוואים בכול מצב ועיניין אפילו יקימו את ביתם בכיכר המדינה בתל אביב מהטעם הגיזעני שהם בדוואים או שיש להם גם מדיניות וגם נכונות להתעמת על ישומה שאם לא כן מדיניותם היחידה היא לפגוע במדינה בכול מקום ובכול זמן שאפשר. אולי קצת בדיקה לגופו של עיניין לא תזיק. זה נכון גם למפוני בית שאן שפטרו את עצמם לאורך שנים רבות מלהתייחס בכלל להצעות הפשרה וההסדר שהוצעו להם על ידי עמידר. מן הסתם הניחו שהגדרתם כקשי יום מספיקה להם להתנער מכול אחריות ומאפשרת להם לנכס לעצמם רכוש של אחרים. לעזור צריך אבל אסור לאפשר להשתמש במסכנות ככלי מיקצועי ציני מבחינת אני מסכן מותר לי הכול ולכם אסור. לא כלאחר יד פנתה עמידר מספר משפחות מבתיהם בבית שאן אלא לאחר שכמעט עשור שלם של מגעים, הצעות פניות ואפילו תחנונים לא הועילו כדי להביא את רוב המשפחות אפילו לכדי התייחסות ותגובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה