הקלות של הזילות

שרי ישראל, לפחות ברמה התאורתית, אמורים להפגין אחריות בהחלטותיהם, לתת דעתם למשמעות התמיכה או ההתנגדות לנושא מסוים ולשמור על קופת המדינה בצורה סבירה. קיבלנו מדי הרבה דוגמאות בזמן האחרון על החלטות משמעותיות שהתקבלו בגחמתיות גמורה בלי בכלל להשקיע מחשבה ודעה בנושא.

הדוגמא הראשונה היא הרחבת ומיגון בית החולים ברזילי באשקלון. בסוף מרץ השנה, לאחר גרירת רגלים ארוכה ובלתי מוצדקת אישרה הממשלה תוכנית לבית החולים ברזילי באשקלון שהייתה יקרה ב 135 מיליון שקל מהתוכנית המקורית ושהייתה אמורה ליצור מפלצת ניהולית ורפואית עם מסדרונות באורך 400 מטר. זאת כי התגלו קברים עתיקים שכול המומחים הסכימו שהם לא של יהודים ואפילו היו של יהודים היה אפשר בהוצאה הרבה יותר קטנה להעתיקם ממקומם ובא לציון גואל. אפילו ליצמן לא טען שהם קברי יהודים אבל מחמת הספק ואולי יש להתייחס כאילו היו קברי יהודים. אין לי טענות לליצמן שיצג נאמנה את בוחריו והציבור בו הוא חיי. אבל שרי ממשלת ישראל הפגינו אדישות, חוסר עיניין וחוסר אחריות להצבעתם שלהם. אגב מדובר בשרים שבדרך כלל מחוללים משברים ומהומות בדיוני התקציב כאשר אמור להיגרע משהוא ממשרדם והנה יש שפע של כסף בלי אבא שאפשר לשפוך לא כדי לטייב את הנעשה אלא כדי להגיע לתוצאה ידועה מראש הרבה יותר גרועה.

מסתבר שלחץ דעת הקהל השפיע והממשלה התקפלה וחזרה בה לעמדה ההגיונית של הקמה מהירה של מבנה פונקציונאלי יותר וראה זה פלא החרדים לא עזבו ולא פרשו. התוצאה לא משנה את העובדה שהממשלה זילזלה באופן מביש באחריותה שלה והציבור הוא שהעידה על מקומה. .

הפרשה הולכת וחוזרת על עצמה בפרשת ילדי העובדים הזרים. אדגיש שאני תומך חסר פשרות במדינה יהודית דמוקרטית וחושב שעל המדינה לנקוט צעדים בוטים ונוקשים לעצור את ההגירה הבלת חוקית לישראל. ההתעסקות בילדי העובדים הזרים שבתחילה ניטען שמדובר בכ 400 ילדים וכעת מסתבר שיתכן ומדובר ב 600 ילדים זרים, יחד עם ההנחה המירבית שלכול אחד יש 2 הורים מביא אותנו לכ 1800 בני אדם. כפי שכבר כתבתי בעבר מדובר ברבע פרומיל (0.025%) מאוכלוסיית ישראל. השפעתם הדמוגרפית והחברתית זניחה וממש לא מורגשת למול כלל האוכלוסייה ולמול היקף ההגירה הלא חוקית לישראל שרק מגבול מצרים לאילת נמדדת בחודשים האחרונים ב מעל 1,200 בחודש. המשמעות היא שמאז החלטת הממשלה לגרש 400 ילדי עובדים זרים ובמשתמע גם את הוריהם כבר הגיעו כמספר הזה ויותר לישראל דרך גבול מצרים. וכך בחודש הבא ובחודש לאחריו. מקור ההחלטה לכן לא היה מאבק הכרחי על שימור זהותה היהודית של מדינת ישראל אלא היענות לגחמה ולשנאת הזרים של השר אלי ישי לא שונה מהענות הממשלה לגחמת ליצמן בנושא בית החולים ברזלי. ההתעסקות המרובה של הצבור, התקשורת והפוליטיקאים בתופעה המיזערית והזניחה הסיטה אותנו לגמרי ממחוללי הבעיה האמיתית. היבוא החוקי המחזורי של אלפי עובדים זרים לתקופות קצובות שחלקם, למרות הכול, נושר ונישאר בארץ. בעיקר מפני שבתופעה מעורבים אינטרסים כלכליים, כסף רב וקשרים בין הון ושלטון והצד השני של הבעיה, חדירת אלפי מהגרים לא חוקיים במספרים הולכים וגדלים דרך גבול מצרים.

מסתמן שהלחץ הציבורי יתן תוצאות, פתאום ניזכר נשיא המדינה להגיד משהוא בנושא ושר הביטחון נזכר, לאחר שבשעת אמת לא טרח בכלל לציין את עמדתו ולו בפתק, לדרוש דיון חוזר בשביל הפוזה ההומנית, וחרפת גירוש ילדי העובדים הזרים תוסר מהחברה הישראלית. כנראה נשכח, לא נשים לב ולא נתייחס לחרפת סוחרי כוח האדם (בלשון נקיה יבואנים של עובדים זרים) שמציפים את רחובותינו במהגרי עבודה למען רווחתם הם ולמען הנעת גלגלי החקלאות. כנראה שהתקשורת לא ממש תציף אותנו בדיווחים על השיתוק המתמשך וריב הפקידים בנושא סגירת הגבול עם מצרים ככול שניתן. לא ברור לי על מה ואיך בדיוק הממשלה מחליטה, אנחנו מקבלים מוועדות החקירה האין סופיות תמונה מיצטברת של זילות, אגביות, בורות, חוסר עיניין, התיישרות וחוסר אחריות, ברור לי לגמרי שהעינייניות וההתייחסות לגופו של עיניין הם לא ממש חלק מהחלטות הממשלה לראיה לא מופצים לשרים, כשיגרת עבודה, נתונים וסקירות של מומחים בנושא בו הממשלה מחליטה נניח שבוע לפני שנושא מסויים מובא להחלטה. מה שלא ברור לי האם זה גזירת גורל וכך טיבעו של אדם, של דמוקרטיה ושל תיקשורת או שניתן בכול אופן לתבוע אחריות ממי שאנחנו בחרנו.