בין פייאד לאלי ישי

אתמול התבשרנו בתקשורת שראש ממשלת הרשות סלאם פאייד, האיש השקט עם הפרופיל הנמוך, דורג בין 100 האישים המשפיעים בעולם על ידי המגזין טיימס. למרות שתמיד כיכב ברשימה הזו גם איזה ישראלי ולפעמים אפילו 2 הפעם לא כיכב בה אף ישראלי ואפילו לא הממונה על סלאם פאייד – אבו מאזן. הסיבה הרי ברורה. ישראל תמיד השתדלה שהיוזמה תהיה בצד שלה. שהיא תכתיב את המהלכים בין אם זו התנתקות, מלחמה או תהליך שלום. אבו מאזן הפך לדמות פלקטית עם מנטרות מוכרות וסלאם פאייד, לעומתו, הפך למנוע יוזם ומוביל שמשנה את המציאות הפלשתינית, בעקבותיה הוא בהחלט עשוי לשנות את אופי ומהות הסכסוך ביננו לפלשתינים ולבסוף אפילו להשפיע על מערך הכוחות החדש במזה"ת. לכן סלאם פאייד, בצדק מלא, הפך לדמות משפיעה בסדר גודל עולמי ואבו מאזן למי שנגרר עם המנטרות הלא מעודכנות שלו אחרי התהליכים ההיסטוריים.

בנימין נתניהו – ראש ממשלת ישראל הנחשבת למעצמה גרעינית, עם כלכלה מתקדמת הגדולה לפחות פי 10 מכלכלת פלשתין השניה (הראשונה נמצאת תחת שליטת החמאס בעזה) הפך את עצמו לדמות הרבה פחות משפיעה כי הוא אינו מוביל ומעצב תהליכים אלא הרגיל את העולם שניתן בעזרת כמה מכות פטיש ודה לגיטמציה להוביל אותו כמעט לכול מקום – לא כמי שמשפיע ומעצב אלא כמי שמושפע ומעוצב בעצמו. בסוף הפך את עצמו בנימין נתניהו לעוד מין אבו מאזן – מי שנגרר אחרי המציאות ולא מי שמעצב אותה. למה שיספרו אותו בכלל.

מכאן אנו מגיעים להזמנתו של אלי ישי, שר הפנים שלנו, לבית הלבן. אין ספק שכשנשיא ארה"ב, שלא יכול להתפנות למפגש עם כול ראשי המדינות שרוצים להיפגש איתו, מדובר בהרבה מקרים ובמדינות גדולות מישראל, מזמין עליו שר פנים של מדינה קטנה יש בכך מישום חריגות. כדי להגביר את התמיהות אלי ישי הרי סומן כמכשיל מועד של כול הסדר עם הפלשתינים. מעמדו של אלי ישי, לטוב ולדעתי בעיקר לרע, ניבנה מאותם מרכיבים שבונים את מעמדו של סלאם פאייד. הוא מסוגל לשנות מציאות וליזום מצבים שבמיקרה שלו אינם נוחים לארה"ב. משהגיעו בארה"ב למסקנה שמציפי ליבני וממשלה חליפית לא תצמח שום ישועה ושציפי אינה אלא מי שנגררת אחרי המציאות ולא מי שמסוגלת לשנות אותה, הגיעו גם למסקנה שאין ברירה אלא להתדבר עם המטרידן הסידרתי אלי ישי. אלי ישי, מסתבר, נחשב בארה"ב לאגוז קשה יותר לפיצוח מראש הממשלה. ראש ממשלה שכבר הוכיח אובדן עשתנות והתגמשות ללחצים של לוליין בקרקס ומי שכבר הוכיח שהכי יעיל איתו זה נבוט על הראש. הרי ביבי עצמו חזר על המנטרה שמי שנכנע ללחצים רק מזמין עוד לחצים.

יש קו מקשר בין סלאם פאייד לאלי ישי, שניהם מחזיקים את המפתחות למציאות החברתית והפוליטית בחברות שלהם, שנהם מעצבים את העתיד הפוליטי (למרות שהעתיד הפוליטי של ש"ס מדיר שנה מעיניי) ושניהם משפיעים על החברות שלהם יותר מהבוסים שלהם – אבו מאזן הפלשתיני ובנימין נתניהו הישראלי. אם ביבי רוצה שיספרו אותו ברצינות יש לו דוגמא מאלי ישי שלנו ובעיקר מסלאם פאייד.