לפני שבוע, בכתבות יום שישי, נשמעה מהכתבות תלונה של ראש הממשלה נתניהו על הציבור הישראלי שאינו חש בסכנה הנשקפת לירושלים, שרוי באדישותו, אינו מפגין בהמוניו ובכך מחליש את כוח המאבק של ישראל. כמו בכול מיקרה מי שיושב בצמרת, מי שמחליט ומוביל לא יכול אלא להפנות אצבע מאשימה לעצמו. למעשה מילכד את עצמו ביב בתכמנותו שלו.ראש ממשלת ישראל ניכנס למלכודת בוושינגטון בלתי מוכן. במקום לאמר לנשיא - אדוני אני לא אחליט כאן ובמקום אלא רק בעוד זמן ולהמשיך בשיגרת יומו הוא נילחץ התפתל ובעודו לכוד במלכודת ניסה להתדיין על הבנות עם ארה"ב. מחשש לא "לקלקל" את שאריות האמון הקפיד ראש הממשלה לשדר לעם :ש"אנחנו קרובים לסיכום חיובי עם ארה"ב". באף ראיון ובאף התבטאות גלויה לא אמר ראש הממשלה אפילו פעם אחת שהשבר עם ארה"ב עמוק, שכתנאי מקדים לשיחות קירבה עם הפלשתינים בתיווך אמריקאי ארה"ב דורשת החייאת הקו הירוק עם בניה חופשית לערבים והקפאה מוחלטת ליהודים. ראש הממשל הקפיד לאזכר שכול ביקורת על ארה"ב אינה על דעתו - כך כאשר לימור ליבנת הגדירה, ב 11/26/2009, את ממשל אובאמה "כנוראי" כך לאחר חזרתו מארה"ב כאשר נמתחה ביקורת על ארה"ב.
שגריר ישראל בארה"ב חזר ותיאר את היחסים עם ארה"ב כטובים או מצויינים ואת המשבר העמוק כ"וויכוח בין ידידים".- אם המצב סביר, וויכוח בין ידידים ואנחנו קרובים להסכם חיובי למה שמשהוא יצא להפגנה בעד ירושלים – הרי ראש הממשלה עצמו משדר שביקורת על ארה"ב מאוד לא מתאימה לו כרגע, אולי לא מתאימה לו בכלל.
ציבור יוצא להפגנות רק כשדברים ברורים וחדים שחור או לבן: כשיש החלטה על התנתקות או נסיגה, כשיש החלטה על שלום או מלחמה. אם ראש הממשלה רוצה הפגנות למען ירושלים הוא צריך להבין שאי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו. גם לשמור על יחסים טובים עם ארה"ב אגב מצג שווא שאין ממש משבר, אולי קצת מחלוקת, וגם לדרוש מהציבוור להתנהג כאילו יש משבר ולהחריף את העימות עם ארה"ב.
בסופו של יום מנהיגות נמדדת ביכולת להוביל ולא רק לשרוד, להיות ברור ולא מעומעם, לעשות ברירות קשות מיוזמתו ולא להיגרר אחרי ברירות של אחרים. ראש הממשלה חייב להפסיק להתחמק ולהרדים את אזרחי ישראל ולפרוש באופן גלוי את המחלוקת עם ארה"ב ואת המדיניות שלו נוכח המחלוקת והלחץ אז יש לו הזכות גם לצפות לתמיכה ציבורית אבל גם להפגנות נגד. העצוב הוא שביבי הוא מנהל ולא מנהיג אבל כך גם ציפי וברק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה