בכנס פעילי הליכוד בבאר שבע, ביום חמישי 11/26/2009 בערב, הגדירה השרה לימור ליבנת את ממשל אובאמה כ"נוראי". ההכרזה חרגה מהמקובל בתקינות הפוליטית וחוללה שערעוריה תורנית ואת גל התגובות המתבקש בקשר ל"ברית האמיצה בין ארצות הברית לישראל, שנמשכת במלואה תחת ממשלו של הנשיא אובמה" כדברי לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. השרה לימור ליבנת עצמה מהרה להתנצל ולהתפתל. בסך הכול ברור גם לה שהדברים, גם אם הם נכונים, לא היו צריכים להיאמר.ראשית יש לציין שהברית האמיצה אכן מתקיימת וממשל אובאמה לא רק קיים אלא גם הגביר את שתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל. גם מתוך חרדה לשלומה וגם מתוך הנחה שתחושת הביטחון של ישראל הכרחית להתקדמות כל שהיא בתהליך המדיני עם הפלשתינים.
אבל בהקשר היותר רחב של המזה"ת ממשל אובאמה הוא אכן "נוראי". כאשר אובאמה נבחר לנשיאות ב 11/2008 היו מגעים מתמשכים על בסיס שבועי עם הפלשתינים. ישראל קיימה מגעים גלויים וחשאיים עם הרבה ממדינות ערב הסוניות המאוחדות בחששם מאיראן. במקביל נמשכה, לדעת רבים לאסונה של ישראל, בניה נרחבת בהתנחלויות בדיוק כמו בכל המגעים הקודמים בין ישראל לערבים.
ממשל אובאמה ניכנס למורכבות המזרח תיכונית כפיל בחנות חרסינה תוך שהוא מנפץ הרבה מהכלים השבריריים בחנות. הצהרתו הנמהרת שיש קשר שליל בין תהליך השלום להמשך הבניה בהתנחלויות ודרישתו האולטימטיבית להקפיא את כל הבניה, כולל במזרח ירושלים, כתנאי ראשוני להמשך המו"מ עם הפלשתינים הציבה רף שאילץ את כל העולם הערבי להתיישר לפיו. הוא הגביר את הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל וגרם לכולם לטפס על עצים גבוהים במקום לחפש את המכנה המשותף. אובאמה בא לברך ונמצא מקלל, בא לחזק (בעיקר את אבו מאזן) ונמצא מחליש, בא לזרז ונמצא מעכב., בא לגשר ונמצא מפלגת בה לייצב את המזה"ת ונמצא מערער.
יש לארה"ב הכוח, העוצמה וההשפעה לעצב תהליכים אבל זה לא אומר שיש לה גם את החוכמה. היתרון של ארה"ב שאת מחיר השטויות שלה משלמים בדרך כלל אחרים.
ראה גם - קיבעון המעצמות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה