ביקורו של סגן הנשיא ג'ו ביידן, למרות שטרם הסתיים, נגמר בכישלון צורב. נכון שקל לתלות את הקולר בהפקדת תוכניות הבניה לשכונת רמת שלמה, דווקא בזמן הביקור, בכישלון אלא שסיבותיו עמוקות הרבה יותר.ארה"ב נגררת ממבוכה, לכישלון ולרפיסות מול איראן כאשר היא שמטה מידיה, בחוסר כשרון מובהק, קלפים רבים. היא הסירה מהשולחן את תוכנית פריסת מערך ההגנה מפני טילים שהגה הנשיא הקודם ג'ורג' בוש. התוכנית יצרה קרע ומתח בין ארה"ב לרוסיה וזכתה לביקורת במערב כתוכנית המכשילה את שיתוף הפעולה הנחוץ בין המעצמות מול איראן. לכן התבקש שביטול התוכנית יעשה במסגרת עסקה לשיתוף פעולה מול איראן ולא היא, ביטול התוכנית נעשה בפרץ של רצון טוב ותמימות בלתי נסלחת. אחרי שהרוסים עיכלו את המחווה הם חזרו לסורם משל לא היו דברים מעולם. פעם שנייה, כאשר התעוררות מהומות המונים בטהראן, בקיץ 2009, על רקע החשד לזיוף המוני של תוצאות הבחירות לנשיאות באיראן. בעת ההיא נשיא ארה"ב עוד האמין באפשרות לשיח הוגן עם איראן, ולכן הוא הפנה "כתף קרה" למפגינים האיראנים. משהבין עבור חצי שנה שיתכן שהמפגינים האלה היו עשויים לשנות את המפה האיראנית מבפנים ולטובה, כבר הספיקה איראן לדכא את האופוזיציה מזמן. חלק גדול מהמוטיבציה העולמית להתמודד עם איראן נבע מהחשש שישראל תטרוף לבסוף את הקלפים לכולם ולרעה.
סגן הנשיא בא לרסן את ישראל כשאין באמתחתו שום מדיניות חליפית ריאלית להתמודד עם איראן למעט חיזוק כושר ההגנה של ישראל. במשתמע התכוונה ארה"ב באמצעות ג'ו ביידן, להעניק לאיראן מטריית הגנה אווירית מפני תקיפה ישראלית . בכך סילקה ארה"ב את המתח והדחיפות שבהתמודדות עם הגרעין האיראני וחיזקה, במו פיו של ביידן, את הנחישות ותחושת הביטחון העצמי של איראן במזה"ת. בד בבד סילקה ארה"ב את המניע היחיד שהיה לסוריה אולי כן להחליף צדדים במזה"ת והגבירה מאוד את החרדה של שאר העולם הערבי שתכן ויפנה, בצר לו, דווקא לישראל אבל בחלקו יפנה להתפייסות היסטורית עם איראן. ישראל לא יכולה לקבל תסריט כזה בשלוות נפש. בנושא האירני השאיר ביקורו של ג'ו ביידן חרדות עמוקות בישראל ותחושה שלבסוף, אחרי כול המאמצים וההתרפסויות, נשארנו לבד מול איראן. אין לארה"ב משימה בין לאומית יותר חשובה מעצירת התפוצה של הנשק הגרעיני ובנושא הזה היא מתגלה במלוא מבוכתה כמשענת קנה רצוץ.
בנושא הסכסוך, כבר כתבתי כאן שאין לאף מדינה ערבית כולל הפלשתינים עניין בסיומו המהיר, שמו עצמם האמריקאים לא כמתווך אלא כשופט בין ישראל לפלשתינים. נוכחותם וצורת התפקוד שלהם בשטח האיצה גם בפלשתינים וגם בנו לפנות ארה"ב בכול סוגיה שהיא במחלוקת. כדי להטות את ארה"ב לטובתם אילצה ארה"ב את הצדדים להקצין כול נושא לכלל משבר קיומי ממש. ישראל התחייבה להקפיא את הבניה בהתנחלויות ל 10 חודשים אך באותו כתב התחייבות הוציאה את ירושלים מההקפאה. למרות שיש טיפשות וקהות חושים עצומה בהפקדת תוכניות הבניה לשכונת רמת שלמה דווקא בזמן הביקור, לא היה במעשה משום הפרת התחייבות ישראלית ואפילו לא משום קביעת עובדות בשטח. הרי יחלפו שנים מרגע הפקדת התוכנית עד אישורה בפועל ועוד כמה שנים עד תחילת ביצוע. זה הדינמיקה שארה"ב יצרה לאכוף על הצדדים מו"מ שאין להם חפץ בו, העמדת עצמם באמצע כשופט והקצנת התהליכים שיצרו מהאירוע משבר עולמי שאם לא היה פורץ בזמן הביקור היה פורץ אחרי שבוע בליווי ההאשמה שישראל "בכוונה תחילה" הוליכה שולל את ביידן. ישראל לא הפרה שום התחייבות לארה"ב וודאי שאינה יכולה לקבל שמעתה ועד עולם אסור לקדם אפילו תהליכי תכנון במזרח ירושלים לאוכלוסייה של מאות אלפים מבלי שיש הסדר מדיני. הרי כול הסוגיות של ירושלים יכלו להיפטר מזמן לו הסכימו הפלשתינים להצעות אולמרט מספטמבר 2008.
בשני הסוגיות המרכזיות לישראל – העימות עם איראן והתהליך המדיני מול הפלשתינים אימצה לעצמה ארה"ב מדיניות שישראל לא יכולה לקבל והמשבר לא יכל אלא לפרוץ החוצה, בנושא איראן עכשיו ומייד ובנושא הפלשתינים אם לא עכשיו אז בעוד שבוע. יש לישראל רק דרך אחת להיחלץ מהמלכודת הסוגרת, לפחות בסוגיה הפלשתינית, להתחיל ליזום ולהכתיב את סדר היום ולא להשאיר את היוזמה לאחרים. ביידן בא להרגיע ולפייס ויוצא כשאחריו משבר גדול ועננה כבדה ושחורה של דאגה גרעינית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה