אתמול בערב בערוץ 10 ראינו אביב דרוקר וירון לונדון, בפעם המי יודע כמה, את צעיב עריקאת, מנהל המו"מ עם ישראל מטעם הפלשתינים. צעיב עריקאת חזר על המנטרות הרגילות שהפלשתינים מוכנים לחילופי שטחים, לפתרון שתי המדינות ולמדינה מפורזת וכי, לצערו, אין לפלשתינים פרטנר בצד הישראלי. עוד הפליג בתיאור ההישגים שהיו בתקופת המו"מ עם ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט. 4 פעמים הרים צעיב עריקאת את הכדור להנחתה מתבקשת מאליה למראיינים שלו ו 4 פעמים ניראה שהם משועממים עד מוות מהקלישאות החוזרות ושאין להם בעצם שום עניין בראיון עצמו.* ראשית - הם לא שאלו אותו את מי הוא מייצג והאם אפשר לממש תהליך שלום כשהחמאס שולט על שליש מהעם הפלשתיני בעזה.
* שנית - צעיב עריקאת חזר מספר פעמים על הנוסחה הערפאתית המוכרת, פתרון שתי המדינות. היה מתבקש לשאול האם שתי המדינות מיועדות לשתי עמים. כידוע ישראל הרשמית אימצה אתה רעיון "שתי מדינות לשתי עמים". הפלשתינים, חוץ מסרי נוסייבה, התעקשו רק על שתי מדינות ותו לו. יש הבדל עצום בין פתרון "שתי המדינות" שמכיל בתוכו אפשרות למדינה פלשתינית ולצידה ישראתין, ישראל לשעבר מוצפת בפליטים פלשתינים לבין "שתי מדינות לשתי עמים" שמשמעו מדינה לערבים הפלשתינים ומדינה ליהודים הישראלים.
* שלישית - צעיב עריקאת נשאל מה עם זכות השיבה וירושלים הוא השיב, מני ובי, ששתי הסוגיות האלה "פתירות" בלי להוסיף. הייתה מתבקשת איזו שאלה למה הוא מתכוון במילה "פתירות" והאם הרשות הפלשתינית מוכנה לצמצם את זכות השיבה שהיא בלב הנרטיב הפלשתיני והמכשול העיקרי לשלום.
* רביעית – צעיב עריקאת הפליג בשבחי המו"מ עם אולמרט. הייתה מתבקשת שאלה מדוע המו"מ "הרציני" עם אולמרט יכול היה להתקיים למרות בנייה מזורזת בהתנחלויות ואילו עם ביבי נתניהו לא ניתן לקיים אלא מו"מ עקיף, מוגבל ל 4 חודשים, למרות הקפאת הבניה בהתנחלויות.
למעשה ניתנה לצעיב עריקאת במה מבלי שהוא באמת נידרש לספק הסבר כול שהוא. אני מניח שלפוליטיקאים ישראלים צמד המראיינים המכובד היה מקשה את החיים הרבה יותר.
****
ביבי נתניהו הוא שקבע את הסיסמה שמי שנכנע ללחצים רק מזמין על עצמו עוד לחצים. ביבי נכנע בנושא הקפאת הבניה בהתנחלויות ומייד עבר הקרב לבניה בירושלים. האמריקאים עקביים בגינוי כול בניה מעבר לקו הירוק בירושלים אפילו לסגירת מרפסת בגילה. הם אמנם טוענים שהם בעד מו"מ עם הפלשתינים ללא תנאים מוקדמים אבל בפועל דורשים חזרה מלאה לקו הירוק שזה גם לא חכם אבל בעיקר בלתי אפשרי. התקרית אתמול, שאני חושד הייתה מעשה מכוון של שר הפנים אלי ישי יחד עם שר השיכון אריאל אטיאס, שניהם מש"ס, העלתה בחריפות רבה ובתזמון מזיק את סוגיית הקרב על ירושלים כמו שאמר ביבי – מי שנכנע ללחצים רק מזמין עוד לחצים - זה נכון כלפי ארה"ב, כלפי הקהילייה הבין לאומית אבל גם כלפי הממשלה פנימה. ביבי איבד שליטה.
***
הגיע הזמן להקשיב לאהוד יערי - אין לא לנו ולא לפלשתינים יכולת להגיע לסוף הסכסוך. בינתיים הם גוררים אותנו למדינה דו לאומית. אפשר להגיע לכול מיני הסדרי ביניים שהם מבחינת ניהול הסכסוך ולא פתרונו. צריך ואפשר ליזום ולהוביל גם באופן חד צדדי מהלכים שיאלצו את כולם להיגרר אחרי היוזמה הישראלית. המגרעת הגדולה של ממשלת נתניהו היא שהממשלה מייצרת אפס יוזמה ונגררת אחרי לחצים של אחרים – כרגע זה עדיין מחזיק מעמד אבל זה לא יכול אלא להסתיים במכה קשה.
כבר כתבתי כאן כמה פעמים שיוזמה להחזרת בית חנינה ורכס שועפט לפלשתינים גם תטיב עם ירושלים הישראלית, גם תידחק את הפלשתינים לעמדה של נגררים וסרבנים ואותנו לעמדה של נדבנים ומובילים ותעתיק את המאבק על ירושלים משייח ג'ראח בלב ירושלים לבית חנינה שממילא אין לנו חפץ בה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה