מלחמה בתאונות הדרכים היא מורכבת ורבת שכבות. המלחמה מורכבת משילוב נכון בין חינוך משפחתי להסברה ציבורית, תשתיות מתאימות ושילוט, מניעה באמצעות המשטרה ואכיפה באמצעות בתי המשפט. ליקוי בכול אחד מהרכיבים שם לאל מאמצים עצומים בכול שאר הרכיבים של המלחמה בתאונות הדרכים.השכרות היא פגע רע בכול תחומי חיינו, לא רק בכבישים. אלימות כתוצאה משכרות הפכה לקטלן משמעותי בחברה הישראלית. בחלק ממדינות אירופה, פולין לדוגמא, נהיגה בשכרות בכול רמה שהיא אסורה לחלוטין. אין שם שיקול דעת האם יש לחשוד "רק" 40 מיליגרם אלכוהול או 400. האחריות של ישיבה על ההגה, מכשיר רצח פוטנציאלי, לא מתיישבת בשום צורה עם איזו שכרות אפילו היא קלה מאוד ( אני למשל לא מסוגל לנהוג אחרי בירה אחת וניזקק לשעה ולכוס קפה כדי לחדד מחדש את חושי). בארה"ב, בחלק מהמדינות, אפילו החזקת משקה אלכוהולי בתא הנהג אסורה לחלוטין. אצלנו בישראל מלכתחילה ובניגוד ליומרה להילחם עד חורמה בתאונות הדרכים מותרת נהיגה במצב של השפעה "קלה" תחת אלכוהול עד רמה של 280 מיליגרם, הרבה מהמקובל בכול מדינות האיחוד האירופי. לא ברור למה אבל זה החוק. לחלק מהאנשים, כולל אני, זו רמה גבוהה מדי.
לבית המשפט, כול בית משפט, יש תפקיד כפול בחברות הדמוקרטיות הוא צריך לשמור ולהגן על זכויותיו של הנאשם אבל באותה העת הוא חייב גם להגן על הציבור ממעשיו האפשריים של הנאשם ומהשלכות הפסיקה בעניינו.
בית המשפט לתעבורה בישראל דן בעניינה של אישה שנתפסה נוהגת כאשר בדמה 305 מיליגרם אלכוהול, מעל המותר בחוק. היא הייתה צפויה לשלילת רישיון של חודשיים ולקנס כול שהוא. בבית המשפט לא טענה האישה שהיא לא הייתה כלל תחת השפעת אלכוהול אלא טענה שטכנית המכשיר שבדק אותה לא אמין מספיק ושאי אפשר לקבוע על פי המכשיר בדרגת אמינות שמעל לכול ספק סביר שהיא אכן עברה את הרמה המותרת של 280 וכי היא רשאית ליהנות מהספק הסביר שהמכשיר לא היה מכויל כהלכה. בית המשפט, שצמצם עצמו לסוגיה הטכנית בלבד והתעלם לחלוטין מאחריותו הציבורית להגן על כולנו מפני שכרות ברחובותינו, קיבל אתמול את הטענה וקבע שרק ברמה של 400 מיליגרם אפשר לדעת בוודאות ונוכח הסטייה האפשרית במכשיר שהאדם אכן עבר עבירת שתייה על פי החוק.
בית המשפט דן בוודאות לפחות 10 אנשים בשנה הקרובה למוות, קרוב לוודאי שהרבה יותר, ובלבד שלא ייווצר הספק הקל ביותר שמא הגב שתתה מעל המותר, למרות שאין ספק שהיא שתתה. חודשיים של שלילה וקנס, אפילו של 1000 שקלים, לעומת חייהם של לפחות 10 שאנשים בשנה הקרובה, מתן הכשר לשכרות תוך נהיגה, לפחות לגבי חלק מהאנשים היותר רגישים לאלכוהול עד לרמה שלא יוכלו להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. לאן אנשים יכולים להגיע כאשר הגישה היא טכנוקרטית צרה והגנת זכויות הנאשם הם מעל לכול פרופורציה להגנת הציבור – לתשומת לב הגברת בייניש ו"שלטון החוק".
באשר למדינה- אין לה ברירה, נוכח מערכת משפט שכזו, אלא לאסור לחלוטין שכרות בנהיגה, לא גרם ולא מיליגרם פשוט אסור באופן מוחלט כולל החזקת משקה אלכוהולי בתא הנהג. לצערי עוד יקום משהוא שיטען שיש באיסור המוחלט על שתיית אלכוהול לפני נהיגה משום "פגיעה בכבוד האדם וחירותו" ובית המשפט עוד עלול אפילו לקבל את הטענה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה