חתול ועכבר

4 חודשים הקציבה הליגה הערבית לרשות הפלשתינית כדי לקיים שיחות קירבה עם ישראל. אפשר בהחלט להגדיר את ההצעה כלא מוחלט לתהליך השלום בעטיפה של כן. כדי לנסות ולשמור את היחסים עם אמריקה על מסלולם.

עד לפני קצת למעלה משנה וחצי נהגו מנהיגים ישראלים ופלשתינים להיפגש על בסיס שבועי. להתלונן זה בפני זה על כל נושא שבעולם אבל גם לפתור מקצת מהבעיות השוטפות. שני הצדדים מעידים ששיחות השלום, שלא הניבו ולא יכלו להניב דבר, היו היסודיים והרציניים מאי פעם.

המרחק בין לשכותיהם של ראש ממשלת ישראל ויו"ר הרשות נשאר בדיוק כמו שהיה – כ 15 ק"מ ולמרות זאת שני הצדדים לא מסוגלים להחליף מילה ביניהם באופן ישיר. על כל נושא ומחלוקת שני הצדדים רצים לאמריקאים בדרישה "תגידו להם". את המצב המביך והמוזר הזה לא יצרו שני הצדדים אלא ה"גננת" ארה"ב. כל הורה וכל גננת יודעים שאם הם נוטלים על עצמם להתערב בכל מחלוקת בגן אין סיכוי שהילדים יפתרו איזו בעיה שהיא בכוחות עצמם.

נראה שתהליך השלום עם הפלשתינים הפך כבר מזמן לריפוי בעיסוק של הדיפלומטיה העולמית והאזורית. התחסדות של כולם שהם "יעני" הופכים כול אבן למען השלום. מכול המעורבים בתהליך למדינות ערב אין מה להפסיד מגרירת הרגליים עם ישראל. האויב האמיתי שממנו הם חוששים כרגע זו איראן ואף אחד בירדן, ערב הסעודית או מצרים באמת חושש מהתקפה ישראלית. למדינות המערב תהליך השלום הוא מצג התחסדות נהדר לתחזוק היחסים עם העולם הערבי ובמקרה של אירופה, תחזוק היחסים עם הקהילייה המוסלמית ההולכת וגדלה. לרשות הפלסטינית המצב הקיים שבו הכלכלה מתקדמת, הלגיטימציה לרשות מתחזקת ומנגד הלגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל נחלשת אין מה לרוץ לאף מקום. כול התקדמות אמיתית בתהליך תגביר מאוד את הקרע עם החמאס והאחדות הפלשתינית חשובה לפלשתינים הרבה יותר. ממילא עדיין אין הבשלה בחברה הפלשתינית לוותר על זכות השיבה והמשך הסכסוך בהתמקדות על זכות השיבה, רק מעמיקה את הלגיטימציה של אבו מאזן בחברה הפלשתינית.

היחידים שצריכים למהר לאיזה מקום זה הישראלים. כול המשתתפים יכולים לגרור את הסכסוך עוד מאה שנה ולהישאר שלמים ולגיטימיים. מי שנמצא על צומת דרכים של זהות לאומית, לגיטמציה בין לאומית ואיום קיומי, לא רק מהגרעין האירני המתפתח, זו ישראל. מי שרואה את הדברים כך מבין ששיחות הקרבה זה תנועה בלי תזוזה ומי שרוצה שמדינת ישראל תתקיים גם עוד מאה שנה לא יכול אלא לקחת ולהכריע חד צדדית את גורלנו כמדינה יהודית דמוקרטית אחרת העולם הערבי משחק בנו חתול ועכבר כי העכבר לא באמת מאיים על החתול והחתול יכול בהחלט לאכול, לבסוף, את העכבר.