לאן הולכים מכאן ?

אתמול פירסם הפרשן לעינייני ערבים בערוץ 1 , עודדד גרנות, שאבו מאזן מתכוון להתפטר, הפעם ברצינות, מתפקידו כיו"ר הראשות. עודד גרנות מנה מספר סיבות - כישלון הפיוס עם החמאס: המצב הכלכלי הקשה בשטחים :הקיפאון מול ישראל גם במישור המו"מ הישיר וגם באפיק של בית הדין הבין לאומי בהאג שהוא חרב פיפיות לפלשתינים. הטענה הבסיסית שלו, שגובתה בידי מדינות ערב, ש"הסכסוך" הוא מקור הזעזועים במזה"ת הופרכה לחלוטין והיא נישמעת היום כנילעגת במיוחד.  בשטחים מתנהל מאבק כוחות אדיר בין שלש גורמים - החמאס, נאמני מוחמד דחלאן היושב בקטאר וותיקי הפת"ח שנותרו עם אבו מאזן ובראשם צעיב עריקאת, מועמד מוביל לרשת אותו. עוד מנה עודד גרנות את דעת הקהל העולמית שחדלה להתעניין בו ובסכסוך - פעם מקור הכוח העיקרי שלו.  

 אני מוסיף שמאז שהחקיקה בנושא החרם על ישראל נכנסה לתוקף בארה"ב, חוץ מחרם מוגבל על מוצרי התנחלויות, הסיכוי לחרם אפקטיבי על ישראל שיפגע באופן משמעותי בכלכלתה נמוג ונעלם.  גם בעיית "הפליטים" מתפוררת במהירות. חלק ממחנות הפליטים כמו 'נהאר אל בארד' בצפון לבנון וירמוק בפאתי דמשק ניחרבו ואוכלסו בכנופיות חמושות והתהליך עובר על כל מחנות הפליטים. כבר אי אפשר להבדיל בין הפליטים העיראקים, הסורים או הפלשתינים שהם עצמם בורחים לכל מקום אפשרי בכל כלי אפשרי.  לא נותרו כלים לאבו מאזן . האיש שלא היה מוכן להתפשר על שום דבר מוצא את עצמו ללא שום הישג באף תחום. אבו מאזן היה ועודנו יריב מר וערמומי אבל גם המלבין הלאומי - הוא ניהל  את החברה הפלשתינית , כגורם מדיני עצמאי, כרשות בינ"ל ובכך פתר את ישראל מהאחריות האזרחית לפלשתינים ומהטענה שהפלשתינים חיים במשטר אפרטהייד. בסוף, לדעתי, תועלתו לנו גברה על הנזק שגרם.

אין כרגע תהליך מדיני. בעוד שנה וחצי יתחלף הממשל בארה"ב שממילא מתנתק מהאזור, אם יבחרו הרפובליקנים התוצאה תהיה העלמות הסכסוך כגורם בזירה הבינ"ל. במזה"ת יעסקו במלחמות איש ברעהו ובמלחמה הסונית-שיעית הגדולה. מקורות העוצמה הפוליטית, העיניין המדיני וסדר היום העולמי המשתנה לא מותרים תיקווה רבה לפלשתיני בנתיב שבו הם נימצאים. כבר כתבתי כאן בבלוג מספר פעמים ששעת הכושר ההיסטורית של הפלשתינים נעלמת יחד עם המזה"ת המתפורר וכי אם יש להם תובנה אסטרטגית ארוכת טווח היו ממהרים לסגור איתנו עיסקה על מתווה קרי - לנו היא הייתה קשה כשאול - להם קרש הצלה שהם סירבו להאחז בו.

ירידת אבו מאזן מהבמה, במצב הנוכחי, יכולה בקלות להצית מלחמת אזרחים פלשתינית, כמו בכל המזה"ת, ומעשי הרג הדדיים כמו כשהחמאס השתלט על עזה ב 2007 רק פי כמה וכמה. לכן אני משער מבלי לדעת שפגישת צעיב עריקאת עם סילבן שלום בעמאן בירת ירדן לפני שבוע דנה באפשרות לחילופי השלטון ברשות, להסדרה זמנית וליציבות בשטח. אני מזכיר שלפני שבוע דיברו ראש הממשלה ואבו מאזן בטלפון, לרגל עיד אל פיטר, ישראל ממשיכה בהקפאה שקטה על חלק גדול מהשטח ביו"ש והסימנים מראים שהרשות ניכנסת לתשישות, החשש מעימות משולש חמאס-דחלאן-עריקאת מן הסתם מהלך איימים על החברה הפלשתינית המרוסקת ויכול לגלוש בקלות לטרור נגד ישראל.

אני מקווה שישראל תהצליח ליצור הבנות על חילופי השילטון בגדה בלי להתערב במאבקי הכוח עצמם - למשל שתתמוך בחוקיות של תהליך החלפת השילטון ברשות ותתנגד לתפיסה בכוח של מוקדי השילטון הפלשתיני באמצעות כנופיות חמושות. יש בחברה הפלשתינית כל הרכיבים להפוך אותה ל"חברה מתאבדת" כמו בתימן, לוב, סוריה ועיראק אבל ממש בחצר שלנו כבעיה גם שלנו.

לישראל שפע של דילמות קשות כיצד להתמודד עם הפלשתינים בגדה שלא רוצים בנו ורובם שונא אותנו אבל גם שפע של הזדמנויות להגיע לסוג של תהדיאה - הסדרה - ארוכת טווחו לניהול חיי היום יום לטובתנו ולטובתם (אגב החמאס התשוש בעזה הציע אותו הדבר). לשם כך צריך איפוק והפרדה בין הרצוי לחשוב - אודה אני מבחין בבעיות אבל קטונתי מלהציע פתרונות.