הוויכוח הציבורי

ההעובדה שהגז שנימצא בישראל, כמעט כולו עדיין בהקפאה כלוא באדמה, חמש שנים לאחר גילויו הוא מבחינתי שערעוריה שאין דוגמתה. אם אני יכול לייחס לבנימין נתניהו כישלון אסטרטגי שהוא כולו תוצרת כחול לבן זה שערעורית הגז. עוד לפני שנתיים מחיר הגז היה גבוה פי אחד וחצי מהיום והגז מוצר מבוקש בשוק העולמי. מועד של הרגע האחרון לחתום חוזים ארוכי טווח ולשלב את כלכלת ישראל במרחב שבמזרח אגן הים התיכון.

הוויכוח הציבורי באשר לבעלות המדינה על הגז וזכויות אזרחיה במשאב הוכרע, בצורה תקדימית, בוועדת ששינסקי שמסקנותיה אושרו במרץ 2011, לפני מעל ל 4 שנים. הוועדה קבעה עקרונות חשובים בכלל לגבי זכויות אזרחי המדינה על משאביה הטיבעיים, מה שבין השאר הכניס את כי"ל למשבר כלכלי, ובמיקרה של הגז את זכויות המדינה כולה על 60% מהרווחים. איני מצוי בנושא וכיצד נוהגות מדינות מפותחות אחרות אבל מדובר ברווח משמעותי מאד למדינה שלמעשה לא השקיעה דבר ולא לקחה שום סיכון.

כל מי שמפגין למען סייעת נוספת בגנים, למען כיתות קטנות יותר, למען טיפולי שניים חינם לזקנים וילדים, למען כבישים או כל מטרה אחרת שדורשת כסף ומשאבים היה צריך להיות מעוניין כבר מזמן שישראל תהפך ליצואנית גז ושמשאביה יאפשרו את כל הדרישות ללא קיצוץ במקום אחר וללא העלאת מיסים. זה בדיוק המשמעות של התמורה שהחברה כולה מקבלת ממשאביה הטיבעיים. יתר כל כן ברגע שמחיר הגז לצרכן הישראלי, לפי המתווה, חייב להיות נמוך מהיצוא לחו"ל של אותו הגז כי אז ממילא הוא מושפע מהתחרות העולמית ומייחסי ההיצע והביקוש בעולם כולו ובאזורנו בפרט. כעת המגמה היא של ירידה חדה במחיר האנרגיה ללא תחזית באופק להתאוששותם מבחינה אסטרטגית ושוק הגז הפך לשוק של קונים ולא של מוכרים.

ישראל כבר הפסידה מיליארדים מכך ששדות הגז שלה לא היו פעילים כבר ב 2013, מה שהיה בהחלט אפשרי מבחינה טכנית, והיא הולכת להפסיד עוד כמה מיליארדים בגלל שהנושא הוזנח על ידי הפוליטיקאים, שהם חששו וחוששים מלעסוק בו  והוא טופל ומטופל בידי פקידים ורגולטורים (הממונה על ההגבליפ, מבקר המדינה וכד') ולא מוכרע, כמו שמכריעים סוגיה אסטרטגית, על ידי ההמנהיגי

נעים להיזכר

נעים להיזכר באותם ימים רחוקים שח"כ כמעט אלמוני, מאיזה סירה ריקה עם עוד כמה תימהונים, זכה לכמה דקות תקשורת כשהלך לשבור את המצור על עזה דוקא דרך אלו שלא צרים עליה אלא מחיים אותה, משהו עוד זוכר את אותם ימים רגועים שלא היה על מה לדווח. נעים להיזכר באותם ימים שהאיום העיקרי על היצוא הישראלי לאירופה היו כמה אגודות סטודנטים שלא מחוברות לשום מציאות ולא קריסת המשק האירופי עצמו. אותם ימים עליזים וניפלאים שלורן פאביוס מצרפת התפנה להביא שלום לילידים במזה"ת כדי שהאזור לא יבער - כן היו ימים ונעים להיזכר. אגב משהו יודע מה אם ח"כ גטאס, מה מצב החרם היום ובכלל מה בדיוק עושה לורן פאביוס השואף לטוב (משמועות אחרונות האיראנים והאמריקאים לא ממש זוכרים שהוא קיים ). .