קללת הפופוליזם

לבד מההצלחות לשקם את יפן, קוריאה ובעיקר גרמניה, לשלושתן מסורת ממשלית ותרבות יצרנית, ארה"ב והמערב לא יכולים להצביע אפילו על מיקרה משמעותי אחד! שבו הצליחו, בעזרת סיוע כספי ורצון טוב, לחלץ מדינה מהוויתה כמדינה כושלת ולהפוך אותה למדינה עם משטר יציב, לאו דווקא דמוקרטי, וכלכלה מתפקדת וסבירה ביחס למה שהיה קודם. הדוגמאות המאפיינות הן האייטי בקריבים שנישארה המדינה העניה באמריקה, אחת העניות בעולם, אחוזת שחיתות, עוני ואלימות למרות סיוע אין סופי, אם תרצו הרשות הפלשתינית שקיבלה סיוע, לאדם, הגדול בעולם ולא בנתה עם הסיוע כלכלה, ממשל אלא רק שחיתות ועליבות. אם מדינות הצליחו להיחלץ ממצוקתן זה דווקא בגלל העדר התערבות זרה וגיוס המשאבים הלאומיים, בעיקר ההון האנושי, כדי לשקם את עצמן - הדוגמאות המובהקות הן וויטנאם וסין.  בסוף רוסיה נשארה מדינה עריצה, מושחתת ואלימה, כך גם אוקראינה. ביגוסלביה לשעבר נשארו קוסובו, ובוסניה (ואלבניה) מדינות עניות וסלובניה וקרואטיה ישרו קו עם הרמה האירופית - מסתבר שלאופי, לזהות הלאומית, לתרבות רבת השנים, למהות האחריות ולחשיבות ההשכלה יש תפקיד יותר גדול בפיתוח ובניית כלכלה לאומית מאשר לתנאי האשראי וזרימת ההון . למעשה את העתיד הכלכלי אפשר להעריך ממדד ההון האנושי הרבה יותר מאשר מכמות המחצבים, השטח, זמינות האשראי  או כל מדד אחר.

חובותיה של יוון, אלו שעומדים בפני פרעון קרוב ואלו שזקוקים למיחזור האשראי, לא אלו שמועד פירעונן נגיד בעוד 10 שנים, הוא כ 350$ מיליארד השנה, כ 125% מהתל"ג השנתי של יוון, מתוכם 50$ מיליארד לפירעון בחודשים הקרובים. הסכומים דימיוניים, בלתי ניתפסים ולמעשה יוון דנה את עצמה, עם או בלי סיוע, להיות מדינה עניה בעשור הקרוב לפחות. העוני מצידו כבר יוצר בריחת מוחות המונית מיוון והבריחה מבטיחה את המשך העוני ויוון הרי אינה מדינה שמאויימת קיומית, שכוחות אדירים בעולם מחוייבים להשמדתה ושרבים וטובים מוכנים לזרוק אותה לכלבים למען אינטרסים שביסודם הם זמניים ומתחלפים - יוון הגיעה לאן שהגיעה משתי סיבות עיקריות - אופי לאומי וקללת הפופוליזם ושניהן הזינו אחת אל השניה.

בניגוד למצופה שבוע העבודה ביוון אינו קצר, הוא דווקא מהארוכים באירופה וכך גם גיל הפנסיה הרישמי הממוצע לאירופה אבל כוח העבודה הוא מאובן ומאד לא גמיש, איגודי עובדים רבים חצו את הקו בין דאגה לתנאי העבודה לבין ניהול מקום העבודה . למעשה בין "מגיעים לעבודה" ל"מגיעים לעבוד" היוונים קרובים יותר למושג "מגיעים לעבודה" - משהו בסגנון המשק ההסתדרותי במדינת ישראל עד שנות השמונים של המאה שעברה. שבוע העבודה מרופד בשפע של ימי חופשה, מחלה וההעדרות מוצדקת ושורה ארוכה של "הישגים" סוציאלים כביכול לעובדים, פרי פופוליזם מתמשך בפוליטיקה הארצית, הפך את היציאה לפנסיה בגיל 67 לאירוע חריג - יש יותר שיוצאים לפנסיה בגיל 55 מאשר בגיל 67.  חלקים גדולים מדי במשק היווני מנוהלים על ידי הממשלה והרפורמה שנכפתה על יוון במשבר הקודם, ב 2012, למכור חברות ממשלתיות לסקטור הפרטי למעשה לא צלחה. חברות בינ"ל  היססו לקנות חברות יווניות שאיגודי העובדים מנהלים אותם למעשה בגיבוי מוחלט של החוק והממשלה. עוד מצטיינת יוון בתרבות לאומית של העלמת מס וחוסר דיווח גם ברמה האישית בין הנישום לרשויות המס וגם ברמה הלאומית בין יוון לאיחוד האירופי. שוב מזכיר את תרבות הדיווח בישראל לפני 35 שנה - אנחנו זזנו קדימה והם נישארו עם משק הסתדרותי, תשלומים במזומן והונאה לאומית של רשויות המס.

בצד הנוקשות בכוח האדם ביוון סובלת יוון מיצירתיות נמוכה (אין להשוות את היקף ההמצאות בישראל לזה ביוןן - שנות אור ) מאחד הילודות הנמוכות באירופה וממדיניות רווחה כאילו אין מחר ותמיד יבוא הדוד מאירופה להציל.  אכן ביוון רווחה הסברה שלאירופה אין ברירה אלא להציל את יוון שכן פירוק גוש היורו הוא אסון כלכלי ופוליטי לאירופה עצמה.

במאבק המתנהל כעת בציבוריות היוונית סביב אישור תוכנית החילוץ האירופית לא שמעתי, למרות שעקבתי, אמירות משמעותיות בסיגנון  "עלינו לקחת את עצמנו בידיים" או "די לבכיינות צריך להתחיל לעבוד" - למעשה רוב ההתבטאויות לא עוסקות בחשבון נפש כלכלי אלא בקתרזיס לאומי והאשמת האחר - זה "הכבוד היווני", "תנאים משפילים", "לא ישברו אותנו" "הדרישות של אירופה הן טרור", "לא נהיה עבדים לגרמניה" או, באופן אישי לאנגלה מרקל וכדומה. הוויכוח על תנאי החילוץ ביוון לא עוסק ביוון וביוונים ואחריותם למשבר אלא דרך הפריזמה של כבוד והשפלה - לא דרך הפריזמה של אחריות ועבודה.

לא ברור איך יסתיים המשבר אבל מה שכן ברור שיוון תשאר יוון  ושהפופוליזם קובר אותה יום יום. המוחות ברחו ויברחו, החובות, אפילו יקוצצו בחצי יהיו כאבן ריחיים למשק, והיוונים, עם ילודה אפסית, רק ימשיכו למשבר הבא.  אפילו התיירות, המנוע של הכלכלה היוונית (אצלנו ההיי-טק - יחי ההבדל הקטן), עומדת בפני משבר כי היא פונקציה של רמת החיים הכללית באירופה שנמצאת בקיפאון ונסיגה בעצמה.  אפשר לקרוא לדרמה היוונית "קללת הפופוליזם".