יש לישראל סיבות רבות להיות אופטימית למרות בית הדין הבינ"ל בהאג והפלשתינים, למרות דאע"ש, חיזבאללה ואל קאעידה על הגדרות, למרות 57 מדינות מוסלמיות, למרות המשבר המתפתח עם הבית הלבן ולמרות העוינות האירופית. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שיכולה להסתכל באופטימיות לעבר האופק האסטרטגי, לצורך העיניין 40 השנים הבאות.
ראשית נתחיל במה שהיה מקור האיום העיקרי על ישראל - המזה"ת. יש שתי סבות להתפרקות המזרח התיכון ולאובדן חשיבותו ומישקלו האסטרטגי - האסלאם הרדיקלי וההגדרה מחדש של העולם הערבי, מה שכונה בטעות אך לפני שלש שנים "האביב הערבי". חלק מהמדינות נימחקו הלכה למעשה גם אם השלד עצמו עדיין מלבין בחולות, חלק אחר נמצא בחרדה כלכלית וקיומית. אין פינה בטוחה במזה"ת - לא בארמונות הפאר של נסיכויות הנפט ולא במתחמי השילטון יהיו היכן שיהיו. בצד ההתפרקות החברתית/דתית סובל המזה"ת ממשבר כלכלי תשתיתי שימשך עמוק לעתיד - התיירות ברחה ויקח שנים עד שתחזור לממדיה הקודמים. התשתיות מתפרקות ומחירי הנפט צוללים. טכנולוגיית ה"ריסוק" של פצלי השמן שפותחה בארה"ב מייתרת, בטווח האסטרטגי, את הנפט הערבי ומכתיבה לו מחירים נמוכים. המשאב הזה - פצלי שמן - הוא נפוץ וקיים כמעט בכל מקום בעולם. כרגע, בשלב המעבר, יש עדיין משקל לפטרודולרים שאגרו ערב הסעודית, קטאר וחלק מהנסיכויות. יש עדיין דאגה מהיציבות והברית עם סעודיה אבל הכתובת על הקיר והבעיות הקיומיות גדולות מתמיד. יתר על כן העולם הערבי לא פיתח כלכלה חילופית לנפט ולתיירות שהולכים ונעלמים. כבר היום מביט העולם באדישות יחסית על התפוררות לוב ו/או תימן ולולא דאע"ש, שהוא איום דתי-חברתי על המערב עצמו - ספק אם העולם היה מוטרד מדי מהתפוררות סוריה ועיראק. הוא אדיש למדי למעשי הטבח הנרחבים, איומים ונוראיים ממש כשל דאע"ש. בניגריה.
גם אם המלחמות במזרח התיכון יפסקו ממש היום וכולם יתגייסו כאיש אחד לשיקום האזור זה יקח עשרות שנים וכספי הנפט המתמעטים רחוקים מלהספיק לצרכים המתגברים.
אירופה דועכת במהירות רבה - כלכלתה מדשדשת במקום והיא התכווצה ב 2% בשנים 2013-14. אוכלוסייתה גדלה ב 0.2% בלבד באותה התקופה ולולא ההגירה המוסלמית לאירופה גם אוכלוסיית היבשת כולה הייתה מתכווצת. אירופה עומדת בפני שינויים חברתיים עצומים, פרי ההגירה האסלאמית ההמונית, שלא יכולים לעבור בשקט - הזעזועים עוד לפניה, חופש הדיבור מתכרסם, אבטלת הצעירים עוברת את ה 25% (ביוון, ספרד או איטליה מדובר על 40%-50%). גרמניה עדיין עומסת על שיכמה את האיחוד האירופי אבל בהעדר ילדים גם היא ניסמכת יותר ויותר על כוח אדם מהגר. כשאנחנו בישראל מדברים על צמיחה של 2.5% הם, שם בגרמניה, שמחים ל 0.4% צמיחה. צל האסלאם המקצין והאלים כבר מכסה את כל מערב אירופה וצל רוסיה הנירקבת בתוך עצמה מכסה את מזרח אירופה - כל מזרח אירופה וכל המדינות הבלטיות סובלות מהתמעטות אוכלוסין. העתיד הוא בצפון אמריקה ומזרח אסיה ולשם בורחים המוחות, המשקיעים והיזמים. בעוד 30 שנה רוב אוכלוסיית אירופה תהיה מורכבת ממהגרים מוסלמים ופנסיונרים מיזדקנים. משקלה של אירופה בשוק העולמי מצטמצם במהירות. בשש הכלכלות הגדולות בעולם יש רק מדינה אירופית אחת - גרמניה - ארה"ב, שלש מדינות אסיאתיות סין, יפן והודו ומדינה דרום אמריקאית - ברזיל. אין ספק העתיד של אירופה עגום, משקלה המדיני והכלכלי יורד ובעיותיה הפנימיות עוד ישנו את אופיה בצורה מרחיקת לכת.
מדינות גדולות, מצליחות ומשגשגות כמו סין, יפן ודרום קוריאה סובלות מבעיה של חוסר ילודה. בשלב הזה הם מצליחים בעזרת טכנולוגיה לקיים צמיחה ופיתוח אבל כבר היום המועקה הדמוגרפית מגבילה את הצמיחה וקצב הוצאות הרווחה על האוכלוסיה המזדקנת המוטל על האוכלוסיה היצרנית הולך וגדל במהירות. צמיחת יפן המתמשכת היא בשיעור מיזערי של חלקי האחוזים וכלכלתה עומדת בפני התכווצות - פועל יוצא של התמעטות האוכלוסיה ועליה עצומה בהוצאות הרווחה - לא על גידול ילדים אלא על תמיכה בזקנים.
אז מי הן מדינות העתיד - ראשית מדינות שיש בהן ילודה וצמיחה דמוגרפית בתוך סביבה טכנולוגית מפותחת ומתפתחת (למשל שונה הדבר אם יש צמיחה של 2% באוכלוסיית ארה"ב לצמיחה של 2% באפגניסטן). מדינות שיש בהן יציבות והמשכיות פוליטית, מדינות שיש בהן תעשיית ידע מפותחת - תעשיית העתיד. ישראל נמצאת בחוד תעשיות הידע בעולם. מדינות שיש בהן פתיחות מחשבתית, חופש דעה והבעה והשקעה ביצירתיות.
מעט מדינות בעולם עונות בצורה מושלמת לכל המדדים ובראשן ארה"ב שבנוסף מהווה גם מקור משיכה, "בולען", של המוחות האנושיים בעולם יותר מכל מדינה אחרת. אבל גם מדינת ישראל שייכת לקבוצה המצומצמת מאד של מדינות, בצד הודו למשל, שיש בה משטר דמוקרטי, פתיחות מחשבתית, יצירתיות, פיתוח טכנולוגי ותעשיית ידע מפותחת, התפתחות דמוגרפית מאוזנת עם פרמידה ברורה שככל שהשנתון מבוגר יותר הוא גם קטן יותר. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם ששיעור הילודה בה קבוע וגדל, אמנם בחלקיקי האחוז, אבל גדל. שהנוער שלה עובר בחלקו הגדול חוויות מעשירות בשלבי ההתבגרות שלו - השרות בצבא, הטיול הגדול בחו"ל וכדומה. ישראל היא המדינה החמישית בעולם בחדשנותה, כך על פי האו"ם, מקום 19 בעולם, בעשירון העליון, של מדד הפיתוח האנושי, משלשת המדינות המובילות בעולם בתוחלת החיים ובתמותת תינוקות נמוכה. במקום טוב עם יפן ופינדלנד למרות הבעיות במזרח התיכון. אפשר להמשיך עוד ועוד.
בקיצור יש לישראל כל הנתונים להיות אופטימים, להאמין בעתיד ולשמוח בחלקנו ולא לתת לקשיים הטקטים של ההווה לטשטש את התהליכים החיוביים ארוכי הטווח שישראל משתלבת בהם בהצלחה לטובתה - אין הרבה מדינות כאלה בעולם - למעשה פחות מעשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה