האפשרויות שלא קיימות

צה"ל ומדינת ישראל מיצו את הזמן המדיני והלגיטימיות הבינ"ל ב 10 ימים של כתישה אווירית בתקווה שזה יספיק. יתכן שללא איום המנהרות הממשלה הייתה עדיין נירתעת מכניסה קרקעית. מכאן יש כבר כמה לקחים ראשוניים - עד היום עוד לא נמצא הפטנט לדכא ירי ארטילרי ובטח לא ירי רקטי מהאוויר בלבד. מה שעמד למדינת ישראל מול ירי הרקטות של החמאס זה לא חיל האוויר אלא "כיפת ברזל". בחשבון אחרון הכולל סוגיות של לגיטמציה ודימוי בין לאומי לא ברור בכלל האם פעולת חיל האוויר בעזה הייתה תורמת ומסייעת או הרסנית ומזיקה. אכתוב על כך בסיכום המיבצע כשיתפרסמו עוד פרטים.  הלקח השני הוא שכשעם ישראל מאמין במטרה ומאמין בהנהגה הוא לא נירתע מאבדות. כמעט כל המשפחות השכולות והכואבות לא באו בטרוניות על מות בנם אלא מצאו במטרה שלשמה נלחם סוג של נחמה וגאווה.

כרגע שולט צה"ל על רצועה היקפית של כ 2 ק"מ ברצועת עזה. מרחב מספיק כדי לפעול לגילוי, חשיפה והשמדה של מערך מינהרות התקיפה של החמאס. במצב הזה נוח לישראל שיש הפסקת אש כי היא ממשיכה בחיסול המינהרות לא תחת אש, צוברת לגיטימציה לפעולתה ומטילה את נטל ההחלטה על ההמשך לחמאס. מצד שני האמת היא שכרגע, נוכח המהלכים שכבר נעשו, אין לישראל אפשרויות שפויות נוספות מלבד לסים את חיסולל המינהרות ולצאת אפילו חד צדדית.

כרגע צה"ל פרוס בפאתי האזור הבנוי בצפיפות של עזה שמאוכלס לא רק בתושביו אלא בפליטים רבים. מראות ההרס העצום ומספר הקורבנות הפלשתינים עד כה כבר מלהיט ומרעיל, אמנם באיחור ניכר, את התקשורת ודעת הקהל באירופה שהתפנו מדאע"ש בעיראק, מהמילחמה באוקראינה והתפוררות לוב לעסוק בנפח הולך וגובר מחדש בסכסוך. הקהיליות המוסלמיות באירופה מציתות את הרחוב ומלחיצות את הממשלות והחבל המדיני שניתן לישראל מתקצר כל הזמן. ארה"ב עצמה, בעיקבות יוזמת קרי השערעוריתית והכושלת, נמצאת על סף תפנית מדינית נגד ישראל בסוגית המיבצע בעזה ואולי בכלל. כל התקדמות נוספת לתוך רצועת עזה, אפילו היא אפשרית צבאית, לא יכולה להתבצע ללא הרס נוראי ומרחץ דמים קשה באוכלוסיה הפלשתינית - אפילו יהיו חוקי המלחמה לצידנו, אפילו יאשימו תושבי עזה את החמאס והעולם הערבי את קטאר וחאלד משעל - המראות יהיו מעבר לכושר העיכול הפסיכולוגי של העולם המערבי שרואה במרחץ הדמים בסוריה, עיראק ולבנון כעיניין ערבי נשגב מבינתם. אנחנו הרי לא ערבים לא בעיני עצמנו, לא בעיני אירופה ולא בעיני העולם.

את ההזדמנות למוטט את החמאס הפסדנו  (למרות שזה אפשרי טכנית). את האפשרות להתקדם בעזה באוכלוסיה אזרחית צפופה מיצינו נוכח ההרס וההרוגים שכבר נגרמו עד כה וכך גם את האפשרות לסיים עם שבויים רבים. ישראל התנהלה בזהירות מדודה, עם מטרות מוגבלות וכרגע נותרה בלי אפשרויות מעשיות לגלגל את המיבצע הלאה ליעדים חדשים או למרחבים חדשים. לכן טוב שישראל החלה בהפסקות אש חד צדדיות, אפילו החמאס מפר אותם, טוב שצה"ל ממשיך בהרס המינהרות וכבר אפשר להגיד שבמצב הנוכחי טוב שהוא יצא לבסוף מעזה ללא כל הסכם. לדעתי דווקא יציאה מעזה ללא הסכם, כלומר ללא שום הישג מוחשי לחמאס, ללא מעברים פתוחים, ללא אסירים משוחררים וללא דיבור על פיתוח כלכלי עתיד כשמצרים על הברז תגלגל על החמאס כדור שלג גדול של לגיטימציה באוכלוסיה שלו ואולי אפילו את תחילת סופו בחברה הפלשתינית.