החמאס מפעיל נגדנו שני אמצעים עיקריים: א. היכולת הצבאית על שלל אמצעיה: מנהרות, טילים וכוח לוחם וב. שלילת הלגיטימציה - החמאס יודע שבסופו של יום אין לו יכולת לעצור את מכונת המילחמה הצה"לית אלא דרך שלילת הלגיטימציה הבין לאומית להפעלתו. ללגיטמציה מספר כלים: המידתיות, הנזק הסביבתי והניפגעים הלא מעורבים - רצוי ילדים. לכן הוא נלחם מתוך אוכלוסיה, משתמש בה כמגן אנושי ומשתדל להעצים את הפגיעה. בעיני החמאס 800 אזרחים הם מחיר סביר לעצירת מכונת המלחמה הישראלית בטווח הטקטי ולבניית דימוי רצחני לישראל וליהודים בטווח הארוך (דמוניזציה של ישראל). באופן פרדוכסלי הצלחתה של ישראל בהגנה על אזרחיה משחקת לידי החמאס כשהוא מציג לראווה את קורבנותיו האזרחיים. כמעט כל מראיין היום בעולם כשהוא מראיין דמות ישראלית בכירה בנושא "צוק איתן" עושה השוואה בין 2 ההרוגים האזרחיים הישראלים למאות הפלשתינים ההרוגים - לך תסביר !
מכאן לסוגית המנהרות ולמה החמאס לא הוציא מגה-פיגוע עד היום נגד ישובי עוטף עזה או לפחות כשהמיבצע החל אווירית. ניתן גם לשאול באותו ההקשר למה הוא לא ירה מלכתחילה מטחים כבדים לנתב"ג.
כשהחמאס יורה רקטת קסאם לשטח ישראל, שעל פי רוב מתפוצצת בשטח פתוח, ישראל מתלבטת אם בכלל להגיב כדי לא לחמם את הגיזרה וליצור תגובת שרשרת. אם ישראל מגיבה היא מפציצה מטרה ריקה באמצע הלילה. ההחלטה לשגר רקטה בודדת לישראל היא לכן פשוטה ואינה כרוכה בסיכונים אסטרטגיים, להבדיל מטקטיים, ויכולותיו של צה"ל ככוח מרתיע זניחים במכלול השיקולים של החמאס ודומיו האם לשגר קסאם לשדות כרם שלום.. בדרך כלל פרשנים אומרים שזה מזל שהרקטה לא פגעה בבית ילדים כי אז כל כללי המשחק היו משתנים. איננו יודעים לאשורו האם זה מזל או חשש להפעיל ולהתניע את הלגיטמציה הפנימית והחיצונית של ישראל למכת נגד קשה לחמאס ודומיו. כניראה זה גם מזל וגם חשש.
נניח שהחמאס היה עושה שימוש אסטרטגי במינהרות התקיפה לישראל. לא תוקף סיור צה"לי על הגדר אלא פושט עם שחר יום ניפלא (מבחינתם) על ישוב ישראלי ומחולל בו הרג המוני. נניח שזה היה קורה בכפולות תוך הרג מאות ישראלים ויצירת הלם לאומי בסגנון ה 9/11 בארה"ב. נניח שכך סתם, כש"כיפת ברזל" פרוסה במערך שיגרה מדולדל, החמאס היה משגר מטח ענק של מאות טילים בו זמנית (יש לו יכולת כזו) לעבר הנתב"ג. רק! חמישה היו מתפוצצים בתחום שדה התעופה ואפילו לא גורמים נזק. במקביל חוליה מסיני מ"אנסאר בית אל מקדיס" הייתה משגרת שתי רקטות בלבד לעבר ש"ת עובדה ליד אילת. בתסריט האפשרי הזה החמאס היה מנתק לשבועות את השמים האוויריים של ישראל. הסיבה שהוא לא עושה זאת לא נעוצה ביכולת של החמאס אלא בהרתעה של צה"ל, בידיעה הברורה של החמאס שצה"ל, טעון במוטיבציה והצדקה, יכול לכבוש את עזה ביומיים אם אך יווצר הצורך ומצברי הלגיטימציה הפנימית והבין לאומית של ישראל יהיו מוטענים לזמן ארוך מספיק.
הפעלת מינהרות התקיפה נגד ההתיישבות בעוטף עזה משולה לא פחות ולא יותר להטלת פצצת אטום על ישראל. אפשר להצליח במשימה אבל אי אפשר לשרוד את ההחלטה בעצמך (איראן, חמאס ושאר משוגעי האזור). זו אולי התשובה למה החמאס לקח את פצצת האטום שלו (מינהרות ההתקפיות) ועשה בהם שימוש טקטי מוגבל, כניראה לחטיפה או התקלת צה"ל, כשהאזור ערוך ודרוך, מוצף באמצעי תצפית ומיטב היחידות ולא כפצצה אטומית על ישראל. לו היה עושה במינהרות שימוש אסטרטגי החמאס כניראה לא היה שורד כארגון וכאנשים בודדים את מתקפת הנגד של צה"ל. כעת יש לו סיכוי מצויין לשרוד ולהפעיל את היצירתיות שלו לפעם הבאה - על הפרק מטחי ענק, טילי שיוט קטנים, מצנחי רחיפה ודאונים, צוללת מאולתרת והשד יודע מה.
המסקנה - ההרתעה האסטרטגית עובדת ואפילו טוב אבל מצד שני לך תסמוך תמיד על ההיגיון האסטרטגי של החמאס - כשכל האסלאם הפוליטי באזור משתגע הסיכון שגם החמאס ישתגע ויפסיק לציית להיגיון האנושי הפשוט הוא עצום. מתפתח אצלם היגיון משיחי-ג'יהאדיסטי מסוכן. הסכנה שהם יבחרו בהתאבדות לא רק כאקט אישי של מתאבד אלא כאקט קבוצתי היא קיימת ומוחשית ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה