קו השבר

אני נימנה אל אלו הסבורים שלמיבצע "צוק איתן" בעזה יש מימדים היסטוריים והוא חושף ומתניע תהליכים חדשים ובלתי מוכרים במזה"ת עד כה שבסיסם קבלת ישראל על ידי חלק מהעולם הערבי ככוח מעצמתי אזורי ויציב ודחיקת הסכסוך ההיסטורי עם הפלשתינים לשוליים. אפשר וודאי עוד יכתבו ספרים על מבצע "צוק איתן" החל מהיחודית של הלחימה של צה"ל בעזה, שאין לה עדיין תקדים בעולם, דרך הטכנולוגיות המדהימות, נטישת "תהליך השלום" לטובת תהליך "הסדרה",  התמיכה מאירופה, עליית כוחו ומרכזיותו של "ציר היציבות", מצרים, סעודיה, ירדן, המיפרציות וישראל מול שאר השחקנים, נדידה ימינה של הציבור בישראל ונחישות אזרחית וציבורית בישראל לעמוד במחיר של "ווילה בג'ונגל" והתפקיד המערער של ארה"ב. אתמקד בשינוי תקדימי בתקשורת הערבית.

בעבר, לאחרונה ב"עמוד ענן" משלהי 2012, הייתה התקשורת הערבית כולה, למעט חריגים בודדים בשוליים, מגויסת בעוצמה רבה להכפשת ישראל ככל הניתן, לגיוס דעת הקהל בעולם הערבי והמערבי נגד ישראל ולהתססת הרחוב הערבי. זו הפעם הראשונה שפרשנים בולטים בתקשורת הערבית, באמצעי תקשורת מרכזיים ובכתבות ושידורים הניצפים, נישמעים או ניקראים על ידי מיליוני ערבים, מצדדים בישראל, משתמשים בה כדוגמא חיובית ומעזים לקרוא לשלום איתה. כמובן שמדובר בעיקר בתקשורת במדינות שמזוהות עם ציר היציבות.

ראשון ברשימה הפרשן המאד פופולרי תאופיק עוכאשה בטלוויזיה הממלכתית המצרית שהשתלח, כבר ביום השני למבצע ה 08/07/2014, בחמאס, בציר קטאר תורכיה וחילק תשבחות לישראל. באחת מהופעותיו היותר מאוחרות הניף כפכף כדי להכות בו באופן סימלי את החמאס כמו שמכים כלב. איש לא היה מעז בעבר לדבר כך בתקשורת ערבית, אפילו בהסכמת השילטונות, שכן הוא היה מסמן את עצמו מיד יעד לחיסול.

ב 20/07/2014 הוכה במישרדו שבחרטום עד אובדן הכרה העורך של העיתון המקומי "אל-טיאר" אות'מאן מירגאני, על שהעז לפרסם בעיתונו מאמר ראשי בזכות נורמליזציה עם ישראל, זאת כאשר צה"ל מכה בחמאס בעזה והורג, אגב הפעולה, גם אזרחים חפים מפשע.

ב 26/07/2014 העז העיתון המצרי "אל-אהרם", שופר מסורתי של המימסד המצרי, לכנות את מחבלי החמאס לא "שאהידים", כאלו שהקרבו עצמם למען אללה, אלא סתם מחבלים "אירהביון".

אתמול, 27/07/2014 פורסם באתר האינטרנט של רשת הטלוויזיה הסעודית "אל-עראביה", בבעלות נסיכים ממשפחת המלוכה הסעודית המתיימרת, בלי הצלחה, להתחרות באל-ג'זירה, מאמר של הפרשן המוערך מוחמד א-אשייח תחת הכותרת "השלום עם ישראל הוא הפתרון".   המשותף לכולם שהם העזו, כניראה בתמיכת השילטונות, שהם מבחינת סנוניות שמבשרות את האביב ומהאזנה אישית לחלק מתוכניות הפרשנות בעולם הערבי ניתקלתי בלא מעט ביטויי הערכה והצדקה לישראל, מסויגות בתקינות פוליטית כמתבקש במקומותיהם.

בסוף העולם הערבי, שטובע בבעיות נוראיות אחרות ובשחיטה הדדית, התייחס למבצע בעזה באדישות יוצאת דופן שהדאיגה מאד את החמאס.  בתת המעמקים של דעת הקהל הערבית במקומות שיש בהם עדיין יציבות ולאומיות החמאס מתחיל לייצג את העבר וישראל מתחילה לייצג יציבות וקידמה לעתיד. אפשר לסמן את קו השבר הזה, כמו גם קוי שבר נוספים, במיבצע "צוק איתן".