מאז המלחמה הקרה בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה ועידן לוויני הריגול ברור לכולם שכולם מצוטטים לכולם כל הזמן. בשלהי שנות השמונים של המאה שעברה פרסה ארה"ב בעולם, בבסיסים צבאיים נידחים, בשגרירויות ועל לווינים ואוניות מערכת ירוט אלקטרוני עולמית בשם "אשלון". על המערכת הזו מאז הקמתה כבר ניכתב רבות בתקשורת הגלויה ובשורה התחתונה היה ברור לכולם זה שלשה עשורים שארה"ב מיירטת כל 'ביפ' אלקטרוני משודר בעולם.
למרות שאין לנו ידיעה מלאה על הצלחות המערכת מבחינת המודיעין האמריקאי אנחנו יכולים לומר בוודאות שכישלונות המודיעין של ארה"ב רבים מספור וכי יש פער עצום בין יכולת האיסוף של ארה"ב, כל התעבורה התיקשורתית בעולם, לבין היכולת לסנן את המידע, לנתח אותו ולהבין אותו. אכן ארה"ב אספה הכל אבל כניראה ניכשלה בסינון ובהבנת החומר. יש אלגוריתמים שסיננו את המידע על בסיס מילות מפתח מסוימות כמו פצצה, חומר נפץ, פיגוע וכדומה. הסתבר עוד מימי המאפיה בשיקגו שבמקום לדבר על פיגוע מדברים על חתונה, במקום על פצצה על מתנה ובמקום אללה אכבר אומרים אעוז ביללה (אבטח באלוהים). חלק מהמסננים הציפו מספרי טלפון חשודים אבל כל עבריין מתחיל יודע להשתמש בכרטיסי סים מזדמנים או , בעבר, בטלפונים ציבוריים כדי להונות את המצוטטים. אם פיתוח הטכנולוגיות לזיהוי קול התפתחו מסננים שמזהים שיחות מדובר מסויים לדובר אחר כדי לצוטט דווקא להם אבל כולם עברו למערכות מסרונים, תוכנות מסרים מיידיים באינטרנט וכולם ממציאים ומייצרים לעצמם שמות משתמש חדשים לפי הצורך. הרשת האמריקאית אוספת הכל אבל מבינה רק מיקצת שבמיקצת מכל החומר הרלבנטי. פה ושם יש להם הצלחה מציטוט לבכירי אל קאעידה או בחיזוי מהלך מדיני מראש ובדרך כלל הם מופתעים מהאירועים העולמיים. אפשר להגיד על ארה"ב שהיא מצליחה לאסוף הכל אך ניכשלת בסינון וניתוח הבליל העצום שברשותה.
יתר על כן - הידיעה שארה"ב מצוטט להכל כבר שימשה בעבר, בכמה מיקרים ידועים כמו חילוצו של בן לאדן ממערות טורה בורה באפגניסטן ב 12/2001, דווקא כדי להונות ולהטעות את ארה"ב. כמעט בכל מיקרי ההצלחה הידועים של ארה"ב , למשל במערכת החיסולים הממוקדים של בכירי הטרור בעולם בעזרת מל"טים, ההצלחה תלויה בעיקר ביכולת להפעיל סוכנים בשר ודם ליד ובקירבת יעדי האיסוף כדי לזהות אותם ולהשתיל אצלם אמצעי ביות מתאימים לטילי המל"טים. איני יודע את כל הנתונים אבל אני בספק עצום האם המודיעין של ארה"ב באמת ממוקד יותר, יודע יותר ובעיקר מבין יותר את המציאות וההוויה שאיתה הוא מתעסק. פעם אחר פעם, כמו במיקרים של רס"ן חסן נידל שב 05/11/2009 הרג 13 חיילים בפורט הוד או המיקרה של עומר עבדלמוטאלב הניגרי שניסה לפוצץ מטוס מעל דטרויט ב 25/12/2009, הסתבר שלרשויות היה מידע מפליל מוקדם על החשודים אך הוא "טבע" בבליל המידע ולא "הוצף" למנתחים בזמן. אפשר להגיד שארה"ב מפעילה מערכת ענק טיפשה, סטטיסטית וניתנת בקלות ל"תיכמון". הנשיא אובאמה עצמו הודה בנאום ב 29/12/2009 שהמודיעין של ארה"ב סובל מ"כשלים מערכתיים". אין בגילויים על הציטוט ההמוני של ארה"ב משום חדש.
מה אנחנו כן יכולים ללמוד מהפרשה:
א. גם אירופה איבדה אמון בארה"ב. הגילויים משרתים את הכעס של רוב מנהגי אירופה על ארה"ב ומדיניותה ההפכפכה כמעט בכל נושא בעולם כלכלי ופוליטי - בעיקר הם כועסים שארה"ב לא ממש סופרת אותם יותר.
ב. ארה"ב עצמה הפרה בריש גלי את כל כללי המידור הבסיסיים של עולם המודיעין וכשלה בגדול כאשר איפשרה לאדוארד סנודן, עובד בודד של חברה קבלנית בשרות סוכנות המודיעין הלאומית ומדליף הפעילות, להיות נגיש לשפע כזה של מידע על מבצעי המודיעין האלקטרוני של ארה"ב בכל כך הרבה תחומים ומרחבים - תקלה שכבר נחשפה בפרשת רב"ט אדוארד מנינג מדליף מסמכי הוויקיליקס ושלא תוקנה. בכלל נושא המידור כתקלה של ארה"ב, לא זכה לסיקור וטיפול ציבורי אמיתי בארה"ב.
ג. יונתן פולרד וישראל לא לבד - הטיעון שאין לרגל אחרי ידידים, כמו בפרשת פולארד, איבד את תקפותו בארה"ב ויש לחדש את המאבק לשיחרורו המיידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה