ההסכם בג'נבה בין שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב למזכיר המדינה של ארה"ב ג'ון קרי בנושא הנשק הכימי בסוריה, אתמול יום כיפור 14/09/2013, הוא תפנית חדשה, משמעותית וחיובית במזה"ת. לא ההסכם אלא המהירות בה הושג והלשון הניחרצת בה השתמשו שני הצדדים להציג אותו. לפי ההסכם סוריה חייבת בתוך שבוע להגיש רשימה מפורטת של מלאי הנשק הכימי שברשותה והמקומות בהם הוא מאוכסן, עד סוף נובמבר אמורים פקחים, אני מנחש שהם יהיו סינים ורוסים, להתפרס במאגרי הנשק הכימי ולפקח עליהם והנשק אמור להיות מוצא מהמדינה או להיות מושמד, הוא ומנגנון היצור שלו, עד אמצע 2014. שני הצדדים הסכימו, היה וסוריה לא תענה לדרישה, לפנות למועצת הביטחון ולהטיל על סוריה סנקציות מחייבות בהתאם לסעיף 7 לאמנת האו"מ. בסוגיית השימוש בכוח נותרה מחלוקת. לברוב הדגיש שבשום מצב לא יהיה שימוש בכוח ונשיא ארה"ב הדגיש בניפרד שהשימוש בכוח נותר כאפשרות.
גם אם יהיו קשיים בביצוע ההסכם, כניראה שיהיו, ברור שרוסיה נטלה על עצמה אחריות לנשק הכימי הסורי שזה טוב. אין ספק שבתהליך המהיר והיעיל בין רוסיה לארה"ב הונחה תשתית לשיתוף פעולה עתידי באזור בין ארה"ב לרוסיה ביצוב המצב ובעצירת הגרעין האיראני. אחד הסיבות להתנגחות בין ארה"ב לרוסיה היה המשבר בלוב שבו תמכה רוסיה בפעולות המערב נגד מועמר קדאפי מתוך הנחה שיהיה לה חלק עתידי בשיקום לוב ודריסת רגל כל שהיא במשק הנפט הלובי. כל זה לא קרה ורוסיה הרגישה שסידרו אותה והחליטה שזה לא יקרה שוב - אפשר לאמר שההסכם מחק את פרשת לוב מהיחסים המורעלים בין המדינות.
ההסכם המהיר, הניחרץ והדרקוני מבחינת הסורים מקרין חזק על איראן - בסופו של יום יש זהות אינטרסים בין רוסיה לארה"ב גם בנושא הנשק הכימי הסורי וגם בנושא הגרעין האיראני. ההצהרה של נשיא רוסיה מאתמול שלאיראן "זכות להעשיר גרעין" אינה סותרת אף מדיניות. גם ארה"ב מכירה בזכות האיראנית העקרונית והבסיסית להעשיר גרעין תחת פיקוח בינ"ל כדי לוודא שהגרעין הוא למטרות אזרחיות ולא צבאיות.
בשאר אסאד שיפר מאד את סיכוייו לשרוד בשילטון, מה שלדעתי לא רע לישראל בהתחשב באלטרנטיבה. כמו בעיראק המלחמה בסוריה תמשך שנים וגם אם המורדים יסוגו או ידחקו לפינה הטרור האיסלאמי במודל העיראקי ימשיך להכות במדינה עוד שנים והכורדים, כניראה שוב לפי המודל העיראקי, יבססו לעצמם אוטונומיה בצפון מזרח סוריה. אפשר להגיד ש'ציר הרשע' - איראן, סוריה וחיזבאללה נידחק לפינה מבחינה מדינית, האיום של טילים כימיים טקטיים על ישראל מתמעט, האצבע התרחקה מההדק הכימי והציר סבל מכה אנושה גם עם בשאר אסאד בשילטון כי בשאר אסאד, החוליה המרכזית ב'ציר הרשע' , תלוי כעת ומעכשיו הרבה יותר ברוסיה מאשר באיראן.
בסוף חודש זה, חודש ספטמבר, יפגשו, כפי שמתוכנן כעת אך טרם סוכם, נשיא ארה"ב ברק אובאמה עם נשיא איראן החדש והמתון רוחאני. רוחאני כבר הדגיש כמה דברים בנאומיו: א. - הוא עומד על זכותה העקרונית של איראן להעשיר גרעין; ב. - הוא מעוניין בשיחות "רציניות" עם המערב ו ג. - הוא מעוניין לגמור את פרשת הגרעין מהר. עוד דיווחה איראן שמלאי האורניום המעושר שברשותה הצטמצם משמעותית. בין אם הידיעה נכונה או לא עצם פירסומה באיראן מעיד על סוג של נכונות לדון בהיקף המלאי המועשר במדינה. מסתבר שהסנקציות עובדות! ברקע כבר אפשר לראות את קווי המיתאר של הפיתרון: א. הכרה בזכותה של איראן להעשיר גרעין; ב. - חזרת הפקחים של הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית לאיראן וג.- העשרת חלק מהאורניום לשימוש אזרחי מחוץ למדינה תוך פיקוח על רמת המלאי בתוך איראן. ניראה שהפשרה תאפשר לאיראן יכולת סף גרעינית שתספק אותה אך במקביל תרגיע את המיפרציות ואותנו כאן בישראל.
באשר לנו כאן בישראל אפשר להגיד בבירור שמעטפת האיומים האסטרטגיים על ישראל אינה מתפתחת אלא מצטמצמת והייתי אומר אפילו בצורה משמעותית. מעמדו של ג'ון קרי כמוציא ומביא של התהליך החדש מול רוסיה הולך ומתחזק לא רק בזירה הבינ"ל אלא גם בארה"ב פנימה, מה שמגביר את יכולתו ללחוץ על ישראל לא רק בנושא תהליך השלום עם הפלשתינים אלא גם בנושא היכולת הגרעיניות של ישראל שמן הסתם תהיה חלק מהמו"מ בין איראן לארה"ב. הייתי אומר שישראל כבר יכולה להתחיל לחשוב מבחינה אסטרטגית על צימצום תקציבי הביטחון העתידיים החל מעוד שלש שנים ואילך.
שאלה אחת עדיין נישארה מבחינתי עלומה - האם הסכם ג'נבה הוא תוצאה לא צפויה של ההססנות של אובאמה או משחק מתוחכם ומחושב שבו ג'ון קרי, סמנתה פאורס, השגרירה באו"מ, וסוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי, שיחקו את השוטר הרע ואובאמה את השוטר הטוב.
האם אין סיבה להניח שהלחץ על ישראל יגבר?
השבמחקפוטין ביסס את עצמו כמי שמוביל מאמץ דיפלומטי לפירוק נשק כימי (וגורר את ארה"ב אחריו) וכמי שעומד לצד בעלות בריתו. המעמד שלו חזק גם מנקודת מבט מערבית וגם מנקודת מבט מזרח תיכונית. יכול גם להיות שהוא יסייע לאיראן להיפטר מהלחץ עליה בצורה דומה (או לבזבז זמן עד שיהיה להם נשק גרעיני). האם לא סביר שהשלב הבא יהיה נסיון של פוטין להפעיל לחץ על ישראל גם בתחום הנשק הלא קונבנציונלי וגם בתחום הכיבוש/שלום?
והאם אין סיבה לחשוב שהמהלך הזה יביא להתחזקות הציר האיראני בסופו של דבר? סוריה אמנם במצב קשה, אבל נראה שאסד, חיזבאללה ואיראן, בתמיכה רוסית, יצאו מהסיפור הזה כצד החזק. אני יודע שאתה מעדיף מאזן אימה מול איראן על פני אנארכיה איסלמיסטית, אבל מאזן אימה כזה צריך לתחזק. איך ישראל תעשה זאת? ובפרט אם בעלת הברית שלה גם נתפסת כצד החלש וגם עלולה להיות פחות נלהבת לעמוד לצד ישראל.
יהיה גם מעניין לראות אם רוסיה תתחיל להתערב גם במה שקורה באוקיינוס השקט.
הזה"ת נמצא במצב כאותי ובלתי צפוי זה שלש שנים וכל יום מוליד הפתעות חדשות. לפני חודש איש לא העלה בדעתו שאובאמה יתערב בסוריה בכלל, לפני שבועיים איש לא העלה בדעתו שאובאמה לא יתקוף בסוריה, לפני שבוע איש לא העלה בדעתו שרוסיה וארה"ב בכלל יגיעו להסכם ועוד תוך שבוע. אחת הסיבות חוסר הידברות ושת"פ בין המעצמות. כרגע יש לפחות את זה! שנית רוסיה אחראית כעת בעיני הקהיליה הבין לאומית על הנשק הכימי הסורי וגם זה טוב. תמיד, וביחוד באזורנו, אפשר להעלות תהיות לגבי העתיד שתמיד מפתיע ולא צפוי ובכל אופן נוצרה תשתית לשת"פ בין מעצמתי - לא שלא יהיו בעיות אבל נקודת המוצא היא היכולת להידבר. כבר כתבתי שבנושא הגרעין האיראני יש זהות אסטרטגית בין מדיניות ארה"ב ורוסיה.
השבמחקשנית תקיפה באיראן לעולם לא הייתה ואינה מטרה וגם תקיפה מוצלחת רק דוחה את הבעיה לכן החלופה של הסדר בין מעצמתי היא בהחלט סבירה בייחוד שלשניהם יש עיניין שלאיראן לא!!! יהיה גרעין.
הנאיביות מהמאמר עולה על המציאות.
השבמחק1. מי שמאמין שאיראן תעצור את הגרעין הוא נאיבי מאוד או טיפש.
2. הציר סוריה עם אסאד איראן וחיזבאללה ישבר רק עם הדחתו של אסאד, אני מסכים שהתחליף אינו ראוי אבל ישראל יודעת היטב להתמודד עם טרור.
באשר לשאלךת האחרונה שנותרה עלומה:
הלקח האיראני:
עיתוי תגובתו של ברק אובמה לאיום של הנשק הכימי בסוריה מוכיח כי "הקו האדום" של אובמה הוא רק אחרי השימוש בנשק להשמדה המונית ולא דקה קודם לכן.
יש באפשרותה של ישראל להשמיד את תכנית הגרעין האיראני לר רק לעקב.
אם אין אני לי מי לי???