חרוצים חסרי אג'נדה

מולטקה "הזקן", מי שהיה ראש המטה הכללי הפרוסי במלחמה נגד אוסטריה ב 1866 על ההגמוניה במרחב דובר הגרמנית ושלו מיוחסת האימרה "גייס חמישי"' כשהתכוון לארבעת גייסות הצבא הפרוסי שהתרכזו לתקוף את הצבא האוסטרי והגייס החמישי, משת"פים בתוך אוסטריה. הוא גם זה שהוביל לניצחון המדהים של גרמניה על צרפת במערכת סדן ב 1870, שאיפשרה את איחוד גרמניה תחת הקיסרות של בית המלוכה הפרוסי, מצא בגנרלים שלו 4 תכונות: חריצות ועצלנות, חוכמה וטיפשות. הכי מסוכנים, כך הגדיר אותם מולטקה, הם "הטיפשים החרוצים".

על אותו משקל אפשר להגדיר בפוליטיקה הישראלית את הפוליטיקאים המסוכנים ככאלו שהם "חרוצים חסרי אג'נדה (סדר יום)". אלו שכבר אין להם מה לאמר לציבור הישראלי, שלא התעדכנו בשינויים שהזמן והנסיבות חוללו במרחב הפוליטי הרלבנטי לנו כמו "הסכסוך", ה"אביב הערבי", ה"וואקום האמריקאי" והדעיכה של אירופה.

הראשון שבהם הוא אביגדור ליברמן. כדי להישאר רלבנטי ועם מסר הוא המציא בעיה מדומיינת -"חוסר משילות" הוא קרה לה. במימד השוואתי לדמוקרטיות אחרות שבהן הרשות המבצעת נימצאת תחת פיקוח של הפרלמנט ובקרה של המערכת המשפטית אין לישראל שום בעיה של משילות. כמעט אין אפשרות מעשית להפיל את הממשלה וממילא היא מכהנת כממשלת מעבר חסינה עד הרכבת ממשלה חליפית. אבל נושא "אי המשילות" החיה, ולו באופן זמני, את סדר היום והנוכחות של אביגדור ליברמן בתקשורת ובציבוריות הישראלית. מדובר בצורה הכי מובהק על מהלך סרק שלא ישנה באמת מצב קיים ואם כן אז רק לרעה. דוגמה מובהקת לפוליטיקאי "חרוץ חסר אג'נדה".

עוד זה הולך והיא באה. ציפי ליבני, זו שבאה לממשלה כדי להתניע את תהליך השלום עם הפלשתינים ומגלה שהציבור לא מתעניין בתהליך, שאבו מאזן ממש לא מעוניין בו ושלמציאות הפוליטית סביבנו ממש אין זמן ואנרגיה להתעסק בתהליך שלא משנה דבר וחצי דבר במציאות הנזילה וההפכפכה. היא נדונה במהירות להראות כטרחנית לא מעודכנת הממחזרת סיסמאות שלכולם נמאס לשמוע. משרד המשפטים שעליו היא ממונה מטבעו אינו יצרן של כותרות וסדר יום - אולי חצי כותרת על כוונתה להעביר סידרה של חינוך מיני לשופטים בעיקבות פליטת פה מעוות של אחד מהם שיתכן ונאנסות נהנות מהאונס. באה צייפי ליבני עם הצעה לחוקק חוק חדש למלחמה בטרור שבין השאר מעניק למשטרה סמכות לעצור חשודים בטרור ל 30 יום לפני הבאה בפני שופט להארכת מעצר. מניע חלקי לחוק הוא התיסכול של מדינת ישראל במלחמתה הצולעת בעברייני "תג מחיר". חוק דומה קיים בבריטניה, רק בבריטניה. במדינה דמוקרטית מעצר הוא חלק מסיום החקירה - על פי החוק בבריטניה המעצר הוא חלק מתהליך איסוף הראיות והוא מאפשר, בפועל, להעניש חשודים בטרור ב 30 ימי מאסר עוד בטרם משפט. יתכן וההכרח בל יגונה אלא שממעקב אחרי מעצרי הטרור בבריטניה מאז נחקק החוק, בעיקבות פיגוע התאומים בניו יורק ב 2001, אי אפשר להצביע אפילו על מיקרה מובהק אחד! לרפואה שהמעצר המקדים הארוך אכן סייע בסיכול פיגוע כל שהוא. מדינת ישראל, שתתמיד נמצאת באיום טרור, מקפידה על זכויות החשודים יותר מהמקובל בממוצע בעולם ועדיין אין תקדים להצלחתה במלחמה בטרור ובסיכול פיגועים - כמובן ביחס למאמץ המתמשך והמשאבים המושקעים נגדה.

כל פעם שהממשלה מציעה חוק אווילי שפוגע באופוזיציה, לטענתה, מגבילה במידה מסויימת את חופש הביטוי במיקרים של הסתה או, לדוגמה, ההצעה האווילית של "חוק המשילות" קופצים מיד באופוזיציה ומדברים על "פגיעה בדמוקרטיה". החוק של ציפי ליבני למלחמה בטרור הוא פגיעה מובהקת בזכויות אדם בסיסיות, אין מהניסיון המוגבל הקיים בעולם הדמוקרטי ולו דוגמא אחת שחוק כזה אכן מסייע למלחמה בטרור, לישראל לא חסרים כלים משפטיים להילחם בהצלחה מירבית בטרור והמיקרה של"תג מחיר" לכשעצמו לא יכול להצדיק רמיסה כזו גסה של עקרונות משפט בסיסיים. אני משוכנע שאם רצון פוליטי נחוש ומשאבים מתאימים אפשר לרסק ולחסל את התופעה של "תג מחיר" ללא שום שינוי בחוק הקיים. היום זה עברייני תג מחיר ומחר זה סתם מתנחלים או ערבים לאומנים. כמו שאמרתי יש סכנה בפוליטיקאי "חרוץ, חסר אג'נדה" וציפי ליבני היא במובהק כזו.