יום רביעי, 12 ביוני 2013

ה'צומוד' וה'פליטות'.


למרות תסריטי האימה של משרד הביטחון אין כרגע איום קיומי אמיתי על ישראל. זה לא אומר שאין על ישראל איומים אלא שהם לא קיומיים. ישראל פיתחה פער טכנולוגי, גם צבאי, עצום על שכניה ואויביה. העולם הערבי נתון בתהליך מדמם של מאבק דתי סוני שיעי ובהגדרת זהותו הדתית, הלאומית והמדינית מחדש. מדינות "לאום" מובהקות כמו עיראק, סוריה, לבנון, לוב ותימן נתונות בהתפוררות פנימית קשה, מצרים, מדינת הלאום האמיתית היחידה במזה"ת, חוץ מישראל, נמצאת במשבר זהות ובמשבר כלכלי קשה וכל המונרכיות הערביות הסוניות בחצי האי הערבי במאבק קשה מול ההגירה השיעית העצומה המרימה ראש, בגיבוי איראן, ותובעת לעצמה זכויות ובעלות. איראן אמנם מתקדמת לגרעין אבל נמצאת במצוקה כלכלית קשה ואין באופק מחליף למנהיג הרוחני חמנאי. כך או כך אפילו תגיע איראן בשנים הבאות ליכולת צבאית גרעינית אמיתית הכוללת מספר פצצות גרעיניות ויכולת שיגור אמינה ומדוייקת - ניסיון להכות בישראל, אפילו בהנתן היכולות שיש לישראל כבר היום, יגזור על איראן כליה אמיתית. בעוד העולם הערבי שוקע ישראל אצה קדימה והפער בינה לשכנותיה רק גודל ויגדל.


כל שאר האיומים, קבוצות סלפיות בסיני, אל קאעידה בסוריה, חיזבאללה בלבנון, נשק רקטי המוני ומדוייק ויכולת כימית כולם ביחד אינם מבחינת איום קיומי למרות שאין לזלזל בנזק הפוטנציאלי שלהם למרקם החיים הישראלי. האיום הקיומי היחידי על מדינת ישראל כמדינת הלאום של האם היהודי ועל זהותה כמדינה יהודית דמוקרטית נתון בידי הפלשתינים והנשק היחיד שלהם, שיש לו גם אפקטיביות מתמשכת, הוא ה'צומוד' (העמידה האיתנה) והנצחת הסכסוך. כל תהליכי השלום עד כה עם הפלשתינים כשלו בעיקר מפני שהנחת היסוד שלהם הייתה שאי שם, בסוף הדרך ובקצה המינהרה, קיימת נכונות פלשתינית להקים מדינה משלהם לצידה וליד מדינה יהודית שמשתרעת על שטחים שבתודעה שלהם שייכים להם, מה שמכונה "שתי מדינות לשני עמים".


הנכונות היחידה של הפלשתינים, בשלב הזה, היא לכרסם בלגיטמציה של ישראל ולהנציח את הסכסוך, רצוי בתודעה העולמית אבל גם בלי קשר לתודעה העולמית ככלי היסטורי למאבק בישראל. בניגוד לכל פליטי העולם המטופלים על ידי אונצ"ר - UNCHR שמטרתה לסייע לפליטים בשיקומם וישובם מחדש הפליטים הפלשתינים והם בלבד מטופלים על ידי אונר"א - UNRWA שמטרתה הנצחת מצב הפליטות הפלשתינית. לכן תהליכי השלום, יצירתיים ככל שיהיו, נועדו למבוי סתום כי יש התנגשות בין חזון הנצחת הסכסוך בנרטיב הלאומי הפלשתיני לחזון המדינה היהודית בנרטיב הישראלי. הטענה של השמאל הישראלי שללא פתרון הסכסוך יש סכנה קיומית לחזון הציוני, הגם שהיא נכונה, מסבירה הכי טוב למה אין לפלשתינים שום עיניין בשלום. הם מעדיפים להנציח את הסכסוך מאשר להנציח, בהסכמתם, את מדינת הלאום של העם היהודי על מה שהם תופסים כאדמת מולדתם ההיסטורית. סוגיה שמזכיר החוץ ההזוי של ארה"ב ג'ון קרי לא ממש מבין, הוא עדיין חושב ש 4 מיליארד דולר, שחרור אסירים פלשתינים כמחווה ואזור תעשיה משותף ביריחו או בכל מקום אחר בביקעה הם מניע מספיק לשלום בין ישראל לפלשתינים.


כרגע ניראה העיניין הפלשתיני כאבוד. אין לו השפעה על התהליכים שמעצבים את המזרח התיכון מחדש, איש אינו מתעניין בהם וישראל היא משענת אסטרטגית למדינה כמו ירדן ובצורה חלקית למדינות כמו מצרים בסיני וערב הסעודית אל מול איראן המתגרענת (אולי). הסכסוך עם הפלשתינים ניבלע ונידחק לגמרי מול הסכסוך העצום בין סונים לשיעים ובין חילוניות לאסלאם במזה"ת. רק לפני 4 שנים, ב 2009, בתקופת ההקפאה המפורסמת, לפני עידן "האביב הערבי" שהחל ב 2011, היה הסכסוך בראש הכותרות בעולם, מעל ל 200 כתבים זרים היו מוצבים כאן דרך קבע לסקר את הסכסוך. רבים וטובים כולל טוני בליר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, סמנתה פאורס, השגרירה החדשה של ארה"ב באו"ם ואפילו ג'ון קרי, מזכיר המדינה הנוכחי , טענו ברצינות שהסכסוך הוא מקור אי היציבות המובנה של המזה"ת, טענה שהופרכה לחלוטין בשלשת השנים האחרונות ונישמעת היום הזויה לגמרי. זו לא הפעם הראשונה שהפלשתינים נידחקו מההיסטוריה האזורית, כך היה גם בין מלחמת השחרור ב 1948 להקמת הפת"ח ב 1964. אבל כמו שהמזה"ת התהפך לגמרי בשלשת השנים האחרונות, כך הוא יתהפך מחדש בעתיד, נניח בעוד 20 שנה, והפלשתינים עם ה"צומוד" וה"פליטים" עדיין עלולים או עשויים להמתין לנו שם - לראייתם לקח 160 שנה לגרש את הצלבנים מארץ הקודש ובסוף זה קרה. ישראל צריכה לכן להתייחס לסכסוך עם הפלשתינים במצבו הנוכחי כמצב זמני שבו הסכסוך יורד מהכותרות, הפלשתינים נידחקים לעמדת נחיתות ואנחנו יכולים לפעול ביתר גמישות עם פחות לחץ בין לאומי עלינו - לא לפתור את הסכסוך כי זה תלוי גם בפלשתינים, אלא לנהל אותו בצורה שמוציאה את העוקץ משני כלי הנשק העיקריים של הפלשתינים - ה'צומוד' וה'פליטות' ותחזק מאד את זהותנו ומעמדנו כמדינה יהודית דמוקרטית - איך עושים זאת? - בפרק הבא מחר.

אין תגובות:

פרסום תגובה