הדגל של מופז

לרגע קצר נידמה היה שמופז וקדימה, לאחר שפרשו מהקואליציה של נתניהו לפני כשבועיים, מצאו לעצמם דגל להוביל את קדימה, לתת לה סוג של לגיטימיות ציבורית, ואולי, בשימוש נכון, להציל אותה מהתרסקות מוחלטת בבחירות הבאות. הדגל היה וראוי שעדיין יונף הוא דגל "השיוויון בנטל". הסיסמה "ביבי עשה ברית עם החרדים" קולעת למעמד הביניים בישראל ולציבור גדול של מי שנוטלים חלק בנטל המדינה. סביב הדגל אפשר היה ועדיין אפשרי לפתח גם וויכוח כלכלי האם כל הקיצוצים והגזרות שהממשלה החליטה עליהם הם רק ניגזרת של המשבר הכלכלי העולמי, של הוצאות פזיזות וחפוזות כתוצאה מהמחאה החברתית של הקיץ שעבר או שהדבקות בפרנסת ציבור גדול של חרדים, רובם לא עילויים ולא מתמידים בתורה, והשיחרור הגורף שניתן לציבור זה מעבודה יש לו חלק, ואיזה חלק, בגזרות. וויכוח נוסף שיכל להתפתח הוא הוויכוח על תקציב הביטחון. האם, גם נוכח האיומים הנתונים כלפינו, אין מנוס מתקציב כה גדול או שמא אפשר לתעדף ולוותר על כמה רכיבים שיכולים לחסוך מאיתנו קיצוץ בבריאות ובכבישים.

היתרון של דגל "השיוויון בנטל" שהסוגיה היא אמיתית, היא מצריכה פיתרון והפיתרון נימצא, אולי לא באופן מושלם, בהישג יד, שהדיון יכול להיות פתוח, חלק גדול מהנתונים יכול להיות מוצג לציבור ובלית ברירה הוא מחייב גם את החרדים להתייחסות.

והנה תוך שבוע זנח שאול מופז את הדגל, מה שמעיד שהדגל היה רק תירוץ לעת מצוא, ובמקומו הניף שאול מופז דגל חדש דגל "מוקדם מדי לתקוף באיראן". המעניין הוא ששאול מופז לא יוצא חוצץ נגד עצם התקיפה באיראן ומציע לכן להמשיך בהכנות ובהשקעת המשאבים במקום, למשל, לתעל את התקציבים הענקיים המיועדים לכך לחברה ורווחה. מופז גם לא מנסה להציע שום אלטרנטיבה ל"תקיפה המוקדמת" שהוא טוען שהיא בפתח אלא תקיפה יותר מאוחרת. הוא לא מציע למשל להתמקד במכה אוחרת כל כך הרסנית (אופציה שלישראל כבר יש) שתוריד מהפרק כל רעיון הזוי לתקוף את ישראל בגרעין ותשאיר את הדאגה לארה"ב וערב הסעודית.

למרות שלרובנו יש דעה על התקיפה באיראן, בהתבסס על נטיות לב והטיות פוליטיות, לרובנו אין מושג וגם לא יכול להיות מושג האם באמת מתוכננת תקיפה באיראן ממש בזמן הקרוב, אם כן האם היא מוקדמת מדי או, חלילה, כבר איחרה את המועד. האם ישראל באמת מתכוונת לתקוף או בעיקר מנסה להאיץ באחרים להיות יותר נוקשים כלפי איראן והאם התקיפה זה מה שחשבנו שיקרה בדימיוננו או בכלל התקיפה תהיה בתצורה שאנחנו עוד לא מדמיינים (תקיפת הכור בסוריה בספטמבר 2007 היא רק רמז). המיגרעת השניה של דגל "התקיפה המוקדמת" שאי אפשר באמת לדון בציבור באופן פתוח על הנושא, לכאן או לכאן, בלי לחולל נזק חמור לבלט העדין שהממשלה מנסה לרקוד בין האילוצים. בלט שאולי יכול למנוע תקיפה בכלל. המיגרעת השלישית היא שמופז מחזיר את קדימה ממפלגה שהתחילה להתעסק קצת בעינייני חברה חזרה למפלגה "ביטחוניסטית".

אי אפשר לדעת במאווירה החשדנית והספקולטיבית במזרח התיכון בכלל ובנוגע לגרעין האיראני בפרט מה יבינו המשתתפים השונים מדבריו של שאול מופז ומה יסיקו מהאפשרות שישראל אכן זוממת לתקוף מוקדם באיראן. אומר רק זאת שלבלט העדין המתחולל סביב הנושא ניכנס רקדן מזדמן מגושם שרוקד בקצב שלו. הסיכוי שהוא יחולל מעגל של שיקולים מוטעים, אי הבנות והחלטות חפוזות מצד מי מהמשתתפים הוא אמנם נמוך אבל ממשי. שלא לדבר שיתכן ואויבנו יעשו הכנות ממשיות לפגוע בנו מתוך שהם מסתמכים על דברי מופז. הסיכוי שמשהו יחליט לבצע מהלכים מקדימים טרם זמנם דווקא בגלל האזהרות של מופז אינו משהו ארטילאי וכבר הסתבכנו כמעט במלחמה עם סוריה בעבר על בסיס שמועות ואי הבנות משני הצדדים. מופז שמט את הדגל העינייני, הניף דגל שמקנה לו במה תקשורתית וחזות ביטחונית אבל מעל לכל הוא מסוכן ולא אחראי. לא כי הוויכוח בעד ונגד תקיפה באיראן עקרונית הוא לא אחראי אלא הטענה שהתקיפה היא כבר מעבר לסיבוב ממש בקרוב מאד. מופז משחק באש, זורק גפרור בחדר מלא בנזין וספק אם הוא תורם לחברה, לנושא עצמו ואפילו לאמת.