יש במזה"ת רק שתי מדינות ששורשיהן לא בגחמות הפוליטיות של המעצמות הקולוניאליסטיות לשעבר, ערב הסעודית ומצרים. אמנם המעצמות הקולוניאליסטיות פסו כביכול מהעולם אבל עדיין יש לצרפת ובריטניה, מדינות בינוניות ודועכות כלכלית, מקום של קבע במועצת הביטחון ועדין הן מכתיבות את התקינות הפוליטית העולמית (פוליטקלי קורקט) ומתימרות לפעול בשם הקידמה, הדמוקרטיה וזכויות אדם, אותם טענות ששימשו אותם בימי הזהר של הקולוניאליזם.
זה כ 25 שנה, ככל שמלחמת העולם השניה נמוגה בערפילי ההיסטוריה, היצירות הפוליטיות המלאכותיות מתפוררות ומתפרקות מבפנים ומבחוץ, לא פעם במלחמות דמים כמו ביגוסלביה, במלחמות שבטים ניצחית באפריקה, בהקמת מסגרות חדשות אוטנטיות כמו במזרח טימור (לשעבר חלק מאינדונזיה), דרום סודן וכמובן בהקמת המדינות הרבות על שברי ברית המועצות לשעבר.
חלק מהמשבר בעולם הערבי הוא הגדרה מחדש, אוטנטית ומקורית, של האזור והשתחררות מההגדרות המלאכותיות שהמערב גזר על תושבי המזרח התיכון. עיראק, לבנון, סוריה ובעיקר ירדן הם בראש ובראשונה הגדרות מדיניות, בעליל מלאכותיות, של הצרפתים והבריטים, מלפני כ 100 שנים ולא של תושבי האזור.
מכל המדינות ירדן היא אחת הפגיעות ביותר, היא תוצר מובהק של גחמה פוליטית מבית היוצר של משרד המושבות הבריטי. אוכלוסייתה ההומוגנית והדלה מראשיתה, הבדווים, הפכה כבר מזמן מיעוט באוכלוסיה הערבית הפלשתינית וירדן לא הייתה שונה, עד לפני 30 שנה, מכל מדינות הסהר הפורה בה משלו מיעוטים על הרוב. בעיראק הסונים על הרוב השיעי, בסוריה העלאווים על הרוב הסוני, בלבנון הנוצרים על הרוב השיעי ובירדן הבדווים על הרוב הפלשתיני. השאלה כמה זמן ירדן עוד תהיה חריגה והרוב לא יתבע לעצמו את השילטון או שותפות מובילה בשילטון היא עדיין פתוחה והשאלה מה יקרה אם הפלשתינים יהיו בעלי הבית של ירדן מסקרנת עוד יותר. כרגע ניראה שפתח המילוט היחיד של המלך עבדאללה אם רצונו להאריך בכיסא ולהישאר בארצו, היא שילוב מעמיק של הפלשתינים בשילטון ובהתווית הזהות הלאומית של ירדן, למורת רוחו הקשה של המלך עבדאללה. אם יאחר ויהסס הוא עלול להיקלע לנתיב של שאר שליטי ערב המודחים במיקרה הטוב והמחוסלים במיקרה הרע. יש לו אמנם צבא נאמן אבל המלך עבדאללה לא יכול להרשות לעצמו את הטבח שמחולל בשאר אסאד בסוריה.
כיום רק לאחוז קטן מערביי הגדה יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה ושניה בישראל. כמעט לכולם יש קירבה כזו בירדן. לכל משפחה בגדה יש אח, אחות או דודים מקירבה ראשונה בירדן, רק למעטים יש את זה בישראל. כמעט כל משפחה שידה משגת מחזיקה בנכסים בירדן ובכללם כל ראשי הרשות הפלשתינית. חלק גדול מהפעילות המדינית הפלשתינית מתבצע לא מרמאללה אלא מעמאן, המישטרה הפלשתינית מאומנת בירדן ויש לה זיקה לנוהלי העבודה והמשמעת הנהוגים בכוחות הביטחון הירדנים. כל מה שלא תלוי בכלכלת ישראל תלוי בכלכלת ירדן. כרגע גם ירדן וגם הרשות הפלשתינית הם יצורים מלאכותיים שזמנם ועתידם במיזרח התיכון השואף למקורותיו, דוחה את המסגרות המלאכותיות הקיימות ומחפש ביטוי עממי אוטנטי לשאיפותיו , מוטל בספק רב.
לדעתי, בסופו של יום גורלה של ירדן תלוי בגורל הגדה המערבית ולהיפך. ניראה שירדן והפלשתינים גולשים לרגע ההכרעה של הגדרת עתידם המשותף, נקווה שלא במרחץ דמים ונקווה שישראל לא תנסה לעצב את התהליך. לדעתי כשהערבים, ביחוד בירדן ובגדה, יסיימו את תהליך ההתגבשות שלהם יבוא תור הפיוס ביננו לערבים. עד אז אנחנו מקדימים מאוחר למוקדם (זה לא אומר שמותר לנו להשתולל בשטחים ולחשוב שהם כולם יהיו שלנו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה