מארב לעם ישראל

במדינות מתוקנות, יש הטוענים, לא מקובל לתקוף את ראש הממשלה או ראש המדינה כשהוא בחו"ל. לא עקבתי ואיני יודע אם זה נכון אבל זה בוודאי הגיוני. ראש הממשלה מייצג את כולנו, בשליחות כולנו וגם אם יש לנו שפע של ביקורת, מוצדקת או לא, צריך לכולנו להיות עניין בהצלחת שליחותו. כשיצא אהוד ברק לקמפ דיוויד ב אוגוסט 2000, במה שנראה אז כשליחות גורלית של הבאת שלום לנו ולפלשתינים, דווקא "מחנה השלום", בראשות יוסי שריד ומר"ץ פרשו מהקואליציה על רקע סכסוך זניח סביב 10 מיליון שקל (היום שווה כדי 20 מיליון) שדרש לעצמו סגן שר החינוך החרדי משולם נהרי בניגוד לדעתו של השר הממונה יוסי שריד. הפרשה מעידה אל האופי הקיצוני, הפנאטי, אובססיבי של מר"ץ ולא על ליקוייו הרבים של אהוד ברק אז כראש ממשלה. בסוף אהוד ברק נסע למה שנחשב אז כשליחות מכרעת, החלום הרטוב של השמאל, כשמאחוריו קואליציה של 33 ח"כים בלבד. ללמדנו שהטמטום וחוסר האחריות נמצאים בכל מקום ולא בהכרח רק אצל ראש הממשלה.

אין במה שאמר עוזי ערד בראיונות לידיעות אחרונות ולערוץ 2 בדבר אווירת התככים בלישכת ראש הממשלה דבר חדש שלא ידענו עד כה. אני חושד שהמתקפה התקשורתית תוזמנה דווקא למועד שראש הממשלה בחו"ל בשליחות שרבים מגדירים אותה "החשובה ביותר עד כה" בימי ממשל אובאמה. כל המידע והראיונות הרכילותיים היו תקפים, נכונים או לא נכונים ורלבנטיים ממש באותה המידה גם בעוד שבוע, כשביבי היה חוזר משליחותו. אני מניח שגם גדולי שונאיו של בנימין נתניהו צריכים לשאוף ששליחותו בארה"ב תסתיים בהצלחה מרבית ובהסכמות עם הממשל לגבי המדיניות כלפי איראן. לא ברור לי מה רצו להשיג אלו שהוליכו את המארב התקשורתי נגד ביבי דווקא בהיותו בחו"ל. האם יתכן שהם האמינו שהם משרתים אינטרס ציבורי לחבל במאמץ בינ"ל של ישראל העיקר כדי לפגוע עוד קצת בראש הממשלה ולערער עוד קצת את אמינותו בעולם. ראש הממשלה הוא, בצדק, מוקד לביקורת לפעמים בונה, לפעמים רכילותית סתם ולפעמים מרושעת אבל לא ניגרע דבר מיכולתה של הביקורת לשפד את נתניהו לו היו מחכים עוד שבוע עד שיחזור לארץ. את המחיר של האובססיה של חלק מהתקשורת להשתלח בנתניהו ובכוונת מכוון לפגוע בו כשהוא בחו"ל עלולים בסוף לשלם כל אזרחי ישראל. כמו שכתבתי למעלה הטמטום וחוסר האחריות נמצאים בכל מקום ובמקרה הזה זו דווקא התקשורת שמתגלה כאובססיבית, פנאטית וחסרת כל אחריות.

פעם תפסו את ליליאן פרץ, מי שעבדה במשק הבית של הזוג נתניהו, האיצו בה להכפיש את שרה ולהגיש תביעה כדי לנפח עוד יותר את העניין התקשורתי ב"מפלצת מקיסריה" - שרה נתניהו. כעת כשליליאן הפסידה את רוב התביעה וזכתה רק בפירורים והיא חשופה לתביעת נגד של מיליונים מצד שרה נתניהו ניראה שהתקשורת איבדה בה עניין. השתמשו בה, עשו עליה כותרות שמנות וכעת היא ניזרקה לכלבים. אני מקווה שהתקשורת עדיין עומדת מאחוריה ותסיע לה להיחלץ מהמצב אליו נקלעה - אני חושש שהם כבר מצאו עוד פרייר, עוזי ארד, לעשות עליו כותרות נגד ביבי. ואת ליליאן פרץ, כניראה, כבר שכחו מזמן. האם עוזי ערד לא מבין שהם עושים בו שימוש ציני לצרכיהם ושאין שום דרך, לבד מפיצוי לגאוותו האישית, שהוא יוכל לשקם אחרי ראיונות כאלה את המוניטין האישי שלו או לקבל איזה תפקיד ציבורי מרכזי כפי שהוא שאף עד לאחרונה.

יש לביבי שפע של מגרעות - הוא לחיץ ומזגזג, לא מגבה, רואה בעיני רוחו אויבים בכל מקום ואינו מסוגל לייצר סביבו סביבת עבודה חיובית ויציבה אבל בסופו של יום יש רק שתי שאלות רלבנטיות למיצובו כראש ממשלה. הראשונה - האם הוא מצליח לספק את הסחורה לה קיוו מי שתמכו בו בבחירות בצורה סבירה נוכח המציאות המוטרפת שסביבנו. השאלה השנייה היותר מכרעת - מהי האלטרנטיבה - כול היתר זה רכילות בעולם שהוא לעולם לא מושלם אלא ההפך.