יום שישי, 2 במרץ 2012

הכבוד של ג'ובראן

מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, יהודית דמוקרטית לפי הגדרתה. יש ניגוד בין שני המושגים - האחד לאומי, הנותן יתרון ערך לערכים ולזהות היהודית של המדינה, השני דמוקרטי, שוויוני לכל אדם באשר הוא. במדינה חיים כידוע מיעוטים שהגדול בהם הוא המיעוט הערבי. כמדינה דמוקרטית הם שווי זכויות לכל דבר ועניין, כמדינה יהודית הם מופלים בערכיהם הלאומיים. הערבים, הדרוזים והצ'רקסים אינם שותפים לרוב היהודי בחזון המדינה היהודית , יש להם תפישות חברתיות ולאומיות משלהם. הם כן יכולים להזדהות עם ערכיה הדמוקרטים של המדינה שכוללים גם הגנה על ערכי המיעוט. למעשה הדמוקרטיה היא המכנה המשותף שבינינו, הרוב היהודי, לשאר אזרחי המיעוט בישראל . ככל שנטפח את הדמוקרטיה שתהיה המכנה המשותף בינינו לשאר אזרחי ישראל כך יוכלו הם יותר לדור בכפיפה עם ערכיה היהודים של המדינה.


הדרך הנכונה להכיל את הסתירה המובנת בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית היא לדאוג לרוב יהודי מוצק, ברור, עם תודעה עצמית יהודית מוצקה המקבל בהבנה את המיעוטים שבתוכו ולא מנסה לאכוף את עצמו עליהם כל עוד הם דבקים במסגרת המשותפת הדמוקרטית המאפשרת להם להיות שווים למרות השוני.


הסערה שחולל השופט העליון סלים ג'ובראן כאשר לא הצטרף ל"נפש יהודי הומייה" מסמלת את הסתירה בין יהודית לדמוקרטית ואת הצורך להכיל את הסתירה ולא להרחיב את השסע המובנה בין שני המושגים. סלים ג'ובראן אינו היחיד המכבד את המדינה, תורם לה אבל לא מזדהה עם החזון היהודי של המדינה. רוב הקצינים הדרוזים בצבא, מאלו שבדרגות הכי בכירות עד הזוטרים ביותר, עומדים דום, מצדיעים לדגל אבל לא מצטרפים לשירת ההמנון עצמו. איש אינו טוען שהם לא משרתים את המדינה במקומות הכי קשים, במצבים הכי מסובכים ותוך קונפליקט של זהות פנימית. היכולת להבין ולהכיל את הציבור הדרוזי היא תעודת כבוד לדמוקרטיה הישראלית ובסופו של יום גם מעידה שזהותה היהודית של המדינה לא באה לשלול את זהותם האישית והציבורית של מיעוטיה.


לא עקבתי ואין לי דעה על פסיקותיו של השופט העליון סלים ג'ובראן. אני מסיק מהאין על היש, אין עליו ביקורת שפסיקותיו אינן הוגנות, אינן ענייניות או שהן מקדמות את הנרטיב של ערביי ישראל על חשבון זהותה היהודית של המדינה. הוא וודאי לא נטל לעצמו את הזכות שאהרן ברק כן נטל לעצמו לעצב את המדינה לפי ערכיו הוא ולחוקק בפועל, באמצעות פסיקותיו המשפטיות, את חוקיי של ישראל מחדש כל אימת שלא תאמו את חזונו החברתי אידאולוגי. שלא כאהרן ברק הוא לא טען שבית המשפט העליון של מדינת ישראל צריך להיות גם שומר הסף של מה שאהרן ברק כינה "ערכים אוניברסליים" בקיצור איש לא טען שהשופט סלים ג'ובראן לא מתאים לתפקידו כשופט.


כתבתי כאן כמה פעמים בעבר שהדמוקרטיה הישראלית, למעשה כל דמוקרטיה, צריכה להיות מסוגלת להכיל בתוכה את השונה ולחיות עם כמה סתירות פנימיות. אני חושד שאלו שמלינים על השופט ג'ובראן על שלא שר "התיקווה" במלוא גרונו שייכים לחוגים שלא הדמוקרטיה מעסיקה אותם. אלו שדבקים בחצי הנוסחה של מדינה יהודית אבל מסרבים לחצי השני - מדינה דמוקרטית. אני רואה בסלים ג'ובראן שופט עליון בזכות ולא בחסד, שופט שמכבד את הדמוקרטיה הישראלית שמתכבדת בו.

תגובה 1:

  1. הסיבה שהערבי נמנע מלשיר את ההמנון הלאומי נובעת מכך שהוא מתנגד לגישת "המדינה היהודית דמוקרטית". ותמיכתו (אם בכלל) היא רק לגבי החלק של "הדמוקרטית".
    יודע השופט, ויודעים כולנו, שאם היה תומך בכל משמעויות המדינה, כפי שנכון לדרוש מבעל תפקיד ציבורי מרכזי, הוא ומשפחתו היו מחוסלים ע"י בני עמו.
    הסיבה שבעל הבלוג אינו יודע על פסיקות אנטי יהודיות ספציפיות של השופט הערבי, נובעת מכך שגם רוב השופטים האחרים בפסיקותיהם אינם תומכים ביהודיותה של המדינה. אלא מעדיפים את הגישה "הנאורה".

    השבמחק