אקדמאים חרדים

בעיית אי גיוס החרדים לצבא היא מהותית לחברה הישראלית אבל נושא ההשתמטות מצה"ל בכלל אינו ייחודי לחרדים. כבר כעת, אל פי נתוני גיוס מצטברים, יש כדי 20% מהנוער העירוני, החילוני שלא מתגייס משפע של סיבות, לא פעם תחת מעטה אידאולוגי אמיתי או מזויף ובדרך כלל בסיוע אמתלה רפואית כל שהיא. מי שמציע לפתור את בעיית הגיוס על ידי עונשים דרקוניים ללא מתגייסים, כמו הצעתה הפופוליסטית של ציפי ליבני לגזור חמש שנות מאסר על משתמטים, ימלא את צה"ל בחיילים עם מוטיבציה בלתי נלאית להשתמט, את בתי הסוהר בחרדים ושאר משתמטים, יביא לקריסת מערכת המשפט משפע של תיקים ויעסיק את המשטרה במרדף אין סופי ובחקירות בלתי נגמרות של שפע המשתמטים שלא ברור אם צה"ל באמת צריך אותם. תעשיה שלמה של "אישורים רפואיים", בדרך כלל תמורת סוג של טובת הנאה ,תשגשג בצד החוק ותאפשר, כמו שזה כבר קורה היום, לרבים לקבל הכשר להשתמטותם.

צה"ל הוכיח כבר מזמן שבאווירה הליברלית והחופשית של מדינת ישראל, אם חברה שמזמן מקדשת זכויות ולא מתלהבת מחובות, ידיו קשורות מאחור בהתמודדות עם "ההשתמטות מבפנים" , אשפי הגימלים, מומחי ההיתחלות ושאר תירוצים. אוי לו למפקד שיתהה על כמויות הגימלים של פקודיו, יפקפק בכאבי הרגל והראש של מי מחייליו. הרי לא פעם הכאב אמיתי, המחלה אכן קיימת ואין שום דרך, לבד מתחושות בטן, להפריד ולהבדיל בין המתחזה הניצחי לחולה האמיתי.

לכן אין שום חוק שיכול לתת מענה לבעיה שהיא בעיקרה חברתית תפישתית. למרות פסק בג"ץ שפסל את חוק טל מטעמים של חוסר שוויון ואכיפה בררנית של חוק הגיוס לשרות הביטחון (שמשמעותו היא גם שצריך לגייס ערבים), דמוקרטיה נמדדת גם ביכולתה להכיל את השונה, להתייחס לבעיות ייחודיות של אוכלוסיות ולאפשר שוני מתוך שוויון. בהרבה דמוקרטיות יש חוקים של "אפליה מתקנת" למשל שנותנת יותר למי שיש לו פחות סיכוי בחברה. בארה"ב מדובר בעיקר באוכלוסיה השחורה, באירופה מדובר בצוענים או מהגרים. הדמוקרטיה הישראלית לא נפגעת כהוא זה מיכולתה להושיט יד ולהתחשב גם בצרכים המיוחדים של מגזרים שונים בתוכה.

אני חושב שמדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, צריכה לאפשר לקבוצה של "אקדמאים" דתיים, בני תורה שתורתם אומנותם באמת, לעסוק בלימוד התורה ובשימור הנכס הרוחני הגדול ביותר של העם היהודי - התורה והתלמוד. אבל הבעיה יצאה מזמן ממידתה ומתוך התערבות פוליטית הפך לימוד התורה לתירוץ האולטימטיבי של שכבות הולכות וגדלות להשתחרר מחובם הכללי למדינת ישראל, לא רק בתחום הביטחון אלא גם בעיצוב המשק והכלכלה. המדינה מעודדת למעשה את התופעה לא רק על ידי עצם הפטור משרות אלא גם על ידי שפע של מגבלות על החרדים מלהשתלב בשוק העבודה והטבות למשך כל החיים בצורה שאין בה מרוויחים אלא רק מפסידים.

אין נתונים מסודרים אבל עולם התורה וודאי לא יכול להרוויח מזה שמספר גדול מדי של אברכים הפכו את תורתם אומנותם לבורותם אומנותם. הישיבות גדושות במספר גדול מדי של משתמטים ובמספר קטן מדי של המקדישים עצמם באמת ללימוד התורה. במקום עולם תורה איכותי וחקרני אנחנו מקבלים שוק המוני של אלפי מצטרפים משיקולים ומניעים זרים לעולם התורה. האיבה בינם לציבור החילוני או הסתם מסורתי חייבת לגדול כי הנטל הכלכלי על אלו שעובדים ומתפרנסים לשאת במחייתו של ציבור הולך וגדל שמצא לעצמו "סידור לכל החיים" על חשבון הזולת חורג מכל קנה מידה. האברכים עצמם, שבחלקם בכלל מנועים מלהצטרף לשוק העבודה כי הם כביכול לומדים בישיבות, חיים בדרך כלל בעוני שאינו מכבד את החברה הישראלית והפוליטיקאים, שלוטשים עיניהם למאגר הבוחרים העתידי שלהם, מעוניינים לגביר את התלות של מאות אלפי החרדים באתנן הפוליטי שהם מציעים. את המעגל הזה צריך לשבור. לא את העולם החרדי האמיתי אלא את העולם המתחזה לחרדי לרעת כולנו.

בצד החוקי במקום להעניש יש להסדיר. הצעתו של ראש אכ"א לשעבר האלוף אליעזר שטרן להשאיר את החרדים לנפשם ולאפשר להם השתלבות בלתי מותנית בשוק העבודה היא ההצעה הכי דמוקרטית, הכי ישימה והכי נכונה גם לצה"ל. הייתי מוסיף שחוץ ממספר מוגבל של כמה אלפי אברכים, שיאותרו על ידי ראשי הישיבות ויחשבו כסגל ה"אקדמי" של מורשת ישראל, לא ינתנו יותר שום הטבות ליוצאי צבא למי שאינו יוצא צבא או שרות לאומי. לכל שאר הנוער החרדי תעמוד הברירה בין גיוס לצבא או לשרות לאומי מקביל ושווה ערך וזכאות לכל ההטבות של יוצא צבא - לבין השתלבות מידית בשוק העבודה כדי שיפרנסו את עצמם ככל חילוני ממוצע אחר שמצא דרך שלא לשרת. כרגע אנחנו מזינים ומטפחים את התופעה אבל היא יכולה, בהתנהלות נכונה, לדעוך מאליה לממדים סבירים הרבה יותר.

אי אפשר ולא צריך לפתור את "הבעיה החרדית" בחוקים נגד השתמטות, באיומי ענישה ובסנקציות אלא בהאצת תהליך ההשתלבות שלהם במשק בלי לקשור את התהליך לגיוס לצבא, כנהוג היום. אבל גם אין לתת הטבות לחרדים רק משום שבחרו בצורת חיים חרדית - בקיצור צריך להעביר את האחריות על העולם החרדי לחרדים עצמם, לקבל אותם כשונים אבל להפסיק לסבסד אותם - נסבסד רק את המעטים המובחרים, אלו שכן שומרים על נכסי הרוח של העם היהודי.