חוק היובש

ב 16 לינואר 1919 עבר בסנאט של ארה"ב מה שכונה אז "חוק היובש". החוק אסר על יצור, הובלה ומכירה של משקאות אלכוהוליים במדינה. ההנחה של המחוקקים החסודים הייתה שבמחי חוק יפטרו מתופעת השכרות ונזקיה לכלל החברה, יתגברו על אחד ההתמכרויות שבאדם ויהפכו את ארה"ב למקום טוב יותר. בפועל החוק דרדר את ארה"ב למקום שממנו לא התאוששה עד היום. סביב יצור, הברחה ומכירה של משקאות אלכוהוליים נולד והתפתח הפשע המאורגן בארה"ב לממדים מפלצתיים. מעשי הרצח, השוחד והלבנת ההון שבשולי תופעת ה"יובש" העמידו את סוכנויות אכיפת החוק חסרי אונים נוכח היצירתיות של העבריינים אבל בעיקר נוכח הכמיהה האין סופית לסחורה שהפכה כל אזרח אם לא לעבריין בפועל אז לעבריין בכוח. החוק בוטל לבסוף, לאחר שערער את הרקמה של החברה האמריקאית יותר ממלחמת האזרחים של 1862-4, כעבור 14 שנה ב 17/02/1933.

מנגנוני הפשע ששגשגו על תקופת היובש היו כבר כה מאורגנים וכה מתוחכמים ב 1933 שבמהרה העבירו את מוקד העיסוק שלהם לסחיטה, גביית דמי חסות, לזנות ובשלשת העשורים האחרונים לסמים. ארה"ב היחסית שלווה של אחרית מלחה"ע הראשונה הפכה לחברה אכולת פשע הרובצת, אפילו בימים אלה, כרחיים על החברה האמריקאית, על רשויות החוק ועל מערך הכליאה מפלצתי ומבעית. אגב גם המאבק בסמים בעולם נכשל בשורה התחתונה. אנשים נרצחים באכזריות במספרים ענקיים, קרטלים נלחמים זה בזה, שלטון החוק במדינות מסוימות קורס אל מול התופעה ולא חסר סמים בחברה המערבית ובכל חברה אחרת לכל דורש כחפצו. לפעמים אחרי מבצעי ענק נגד סמים נוצרת מצוקה זמנית קצרה בשוק כל שהו אבל תוך זמן קצר החלל מתמלא והכל חוזר לסדרו. אפשר בהחלט לומר שהמלחמה בסמים מזינה את עצמה - היא מייקרת את הסם, מרווח הרווח גדל והסיכון ששווה לקחת גדל וחוזר חלילה.

המין אינו סתם כוח, הוא מנוע הקיום של החי והצומח וכבני אדם ולמרות הטכנולוגיות המודרניות הוא מוטמע בדי.אנ.אי ובהתנהגות שלנו ככוח כמעט לא ניתן לשליטה, ספק אם ניתן לריסון. אין מצב בחברה האנושית, תחת המוסכמות הדרקוניות ביותר ותחת העונשים החמורים ביותר, שכשבני אדם משתי המינים מתערבבים ומצליחים לתקשר ביניהם שהמין לא יהיה חלק מוביל ומרכזי בדיאלוג. למעשה ללא מין גם הצורך האנושי לתקשר מאד מצטמצם. ניסויים בבעלי חיים הוכיחו שמין חשוב לרוב בעלי החיים יותר ממזון בסיסי. מה שהחברה יכולה לקוות לו זה לתעל את היצר המיני באופן שלא יזיק מדי הרבה לחברה.

לכלוא אותו הופך כל מצוקה מינית לפשע בפועל או בכוח. יש אכן רבים שמתפרנסים מהמין, בדרך כלל בשולי החברה, ובמקרים לא מעטים תוך ניצול מחפיר של מצוקות אנוש בסיסיות הן מצד צרכני המין והן מצד ספקותיו (וספקיו). אבל חוק היובש המיני המוצע כעת על ידי מוסרניים שונים בכנסת רק ידחק את הסחר במין לעולם אפל יותר, מחתרתי יותר והיצירתיות תגבר בסוף על החוק. מי שתיתפס זו הנרקומנית הנואשת לעוד מנת סם וצרכן המין המזדמן שלא מצוי ברזים המחתרתיים שייווצרו. אין אפשרות לחוקק חוק נגד זנות בלי לתת מוצא לאנשים שאין להם נגישות למין ולנשים שאין להם מוצא אחר לפרנסתם או למצוקותיהם (צריכת סמים למשל).

יש שתי דרכים להתמודד עם שוק המין - להסדיר אותו, להפוך אותו לחוקי ולאפשר לאלו שבשולי החברה את ההגנה הרפואית, המשפטית והחברתית שהם זקוקים לה כדי לחזור בשלב מסוים ובחלק מהמקרים אל החברה הנורמטיבית. בכך גם אפשר לחלץ חלק מהנשים מהתלות בסרסורים. הדרך השנייה היא מלחמה בתופעה, בדחיקת הזונות הרחק לשוליים רחוקים מכל לגיטמציה, נגישות לחוק, נגישות לרפואה בסיסית הקשורה למקצוע והשלכותיו ותלות מוחלטת בעולם התחתון והאפל שיסוכך על מעשיהם מפני חקרנותם של הרשויות. מי שחושב על טובת הנשים, על הסיכוי שלהם להיחלץ מעולם של התמכרויות, שיעבוד ואולי אפילו סוג של עבדות צריך להושיט להם יד ולא לדחוף אותם עוד יותר לחושך שבשולי החברה.

היהדות הייתה תמיד ליברלית בנושא המין, למעט אשת איש וגילוי עריות אין איסורים מיוחדים עקרוניים על קיום יחסי מין. זה חלק מאיתנו בני האדם ושום חוק לא יכל להעלים את היצר רק לתעל אותו למקומות חשוכים יותר. אני מקווה שהכנסת תתעשת, שגל המוסרניות הצבועה יעבור ושהצעת החוק נגד קבלת שרותי מין בתשלום תעלם משולחנה של הכנסת - זה לא לכבודה אלא לבושתה.