המרחב הציבורי

בני האדם הם יצורים חברתיים. בכול חברת בני אדם מתקיים מלבד הקשר המילולי קשר מורכב של שפת גוף, לבוש, התנהגות ומערכת איסורים (טבו) שבלעדיהם לא תתיכן תקשורת אמינה בין בני אדם. אין חולק שהמין הוא הנושא הכי מעסיק, הכי מורכב והכי שולט בתקשורת בין בני אדם, לא רק בתקשורת המילולית. ללא מין לא הייתה קיימת האנושות ומין הוא למעשה מנוע הקיום של כול החי וגם של בני האדם.

בניגוד למרחב הפרטי במרחב הציבורי, אותו מקום בו יש גישה לכול בני האדם אם גורלם או רצונם יביא אותם לשם, אין פרטיות. כול מה שאנחנו עושים במרחב הציבורי משליך על סביבתנו ועל האנשים שלידנו ומעצב את התייחסותם כלפינו. לכן האסורים (טבו) במרחב הציבורי רבים יותר. כדוגמא קיצונית ואולי גם מטפורית ברור שאסור לאיש לצעוק שרפה בקולנוע מלא אנשים לשם השעשוע. ברוב החברות אסור לאנשים להלך עירומים במרחב הציבורי. אנחנו מצפים שאנשים במרחב הציבורי יגבילו את הרעש שהם מייצרים כי הוא עשוי לפגוע בזולתם. כדי לא להיות מגעיל לא אכנס לשורה ארוכה של התנהגויות אנושיות לגמרי (כגון עשיית צרכים) שלמרות היותם אנושיים וטיבעיים הם אסורים במרחב הציבורי ברוב החברות.

 

אין מישור חיכוך בין גברים ונשים שהמין אינו נדחק אליו באופנים שונים ומשונים, זה יכול להתבטא בכינויים שאנחנו נותנים לבני המין השני כגון "חתיך", "חתיכה" ובלשון יותר גסה "שווה" ויש עוד ביטויים הרבה יותר בוטים. אין שום אפשרות לנטרל את המין מחיי החברה האנושית, את מחוות החיזור הבלתי נגמרות - שמה נעשה - מושפעות ממראה חיצוני, מצבע, ריח, סגנון תנועה, דיבור וכן! גם לבוש. היות והמרחב הציבורי אינו פרטי ויש בו מכלול של אסורים גם הלבוש הוא חלק מהם וברור שגבר שילך ברחוב כשעל גופו שקית לאשכים בלבד לא יכול לטעון שזה עיניינו הפרטי, הוא אדון לגופו ואיש לא יאמר לו מה ללבוש כי כך הוא מבטא את עצמו. נדמה לי שברוב החברות דינו מאסר מסויים. לא כך הדבר כשהוא במרחב הפרטי.

במה דברים אמורים: בתוכנית שראיתי אתמול בטלוויזיה ועסקה בלבוש "פרובוקטיבי" של בנות במרחב הציבורי. התוכנית שבה התראיינו 5 נשים וגבר ושלא ראיתי אותה אלא בין הזיפזופים, הייתה עמוסה בתקינות פוליטית, שזה ההיפך מחופש דיבור וחופש דעה. בתוכנית הביעו שלוש מתוך ארבע הנשים ששמעתי את הקלישאות המוכרות של אדנות האשה על גופה וזכותה להתבטא דרך לבוש כחפצה (מעניין למה בכלל צריך לבוש כי הרי הזכות הזו קיימת באותו אופן גם ללא לבוש בכלל). למען הסר ספק ברור לחלוטין שאשה אדונית לגופה, שלבוש פרובוקטיבי או התנהגות מתגרה אינם אישור לאונס אבל – אדנות ובעלות תמיד באה עם אחריות. אף אחד לא יכול בשם האדנות על גופו להתנהג גם בחוסר אחריות להשלכות מעשיו. לבוש פרובוקטיבי, היות והוא חלק מסך התקשורת בין בני אדם, לא יכול שלא לשדר מסרים מבלבלים ואי אפשר לטעון שהאחריות כולה היא רק על מי שקולט את המסר ולא על מי שמשדר אותו משל אין אף אנטנה קולטת בסביבה.

אין ספק בליבי שלבוש פרובוקטיבי במרחב הציבורי מעודד את ניסיונות החיזור של המין השני וממקד את ההתייחסות יותר לעבר הפרובוקטיבי כי כולנו לא פטורים ממיטען הדנא שאנחנו נושאים. בקיצורו של דבר באינטראקציה בין המינים ככול שהמסר מבולבל יותר כך ירבו הטעויות ואי ההבנות ואין אף צד פטור לחלוטין מאחריותו. הרי החיזור המיני לרוב אינו מתחיל במצבים של שחור ולבן שברור לשני הצדדים מלכתחילה שהם מעוניינים בהמשך אלא בדרך כלל כתהליך של חילופי מסרים, בדיקת ציפיות, בחינת אפשרויות ובניית התהליך עד ההתעניינות ההדדית.

המעמד המתרסק

מעניין לעניין הערה בנושא אחר. מותר לתקשורת להציג גירסה ווירטואלית של המציאות - את זה עושים כולם. אסור לתקשורת לשנן מסר שיקרי חוזר על עצמו בכול הערוצים פעם אחר פעם. הפעם מסר "מעמד הביניים מתרסק". ב 2010 הייתה עליה של 40% ברכישת מכוניות ומוצרי חשמל, רובם קטנות ובינוניות. אי אפשר למכור לוקשים שזה רק העשירים קנו מכוניות חדשות (משום מה לא ניראה לי שתשובה נוסע בסוזוקי ספלאש) ורק הם חידשו את מוצרי החשמל בבית. הייתה עליה של 9.8% בצריכה הפרטית לנפש. רק אידיוט יאמין שרק העשירים העלו את צריכתם הפרטית ב30% כך שלא נותר למעמד הביניים דבר. נכון, צמיחה בריבעון של 7.8% בחישוב שנתי, כפי שפורסם אתמול, לא מחלחל לציבור במידה שווה. יש שנהנים הרבה יותר ויש שנהנים הרבה פחות אבל מי באמת ממש מתרסק חוץ מבטלוויזיה. חוץ מזה מה קרה לכול החברתיים למיניהם שבמקום לעסוק בחלשים, אלה שממילא אין להם רכב ולא מוציאים על דלק, עוסקים במרץ במעמד הביניים שכאלו מתרסק למרות שהנתונים ממש הפוכים. טוב ממתי התקשורת התעניינה באמת בעובדות.