דו"ח מבקר המדינה על "פרשת הרפז" רק חידש את הידוע זה מכבר על יחסים מעורערים בין הלשכות של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק. בסך הכל, על פי פרשנים, הדו"ח מחמיר יותר עם גבי אשכנזי , בעיקר בגלל שהוא שמר אצלו במגירה את "מסמך הרפז" 4 חודשים מבלי להביא אותו לידיעת איש מהממונים, שר הביטחון ו/או ראש הממשלה, או לידיעת איזו רשות חוקרת בישראל. לדעתי התחמק הדו"ח מלעסוק בשתי נקודות מהותיות מאין כמותן למנהל תקין והפך לכן מדו"ח מהותי לעוד דו"ח רכלני של חוכמה בדיעבד, מה שבכלל מאפיין את עבודת המבקר הנוכחי.הנקודה הראשונה היא ה"אחריות". האחריות ליחסי העבודה תקינים צריכה תמיד להיות אצל ה"קודקוד". למרות שאין לפטור את גבי אשכנזי מאחריותו לאיסוף חומרים, באמצעות הרל"ש שלו אל"מ וינר, נגד הבוס - שר הביטחון, האחריות לתקינות המגעים היא על שר הביטחון שלא רק שלא ניסה להרגיע וליישב דברים אלא, על פי מי שראו את טיוטת הדו"ח, השתמש בכל האמצעים כדי לשפוך עוד שמן על מדורת הסכסוך עם הרמטכ"ל. בפרשת הרפז הרמטכ"ל היה בעמדת הש.ג ושר הביטחון בעמדת המפקד. מי שהטיל "אחריות מיוחדת" מינסטריאלית בפרשת אסון הכרמל על שר האוצר כי הוא סרב להעביר 100 מיליון שקל לשרותי הכבאות ללא רפורמה נדרשת במערך הכיבוי, לא יכול לשחרר את שר הביטחון מ"אחריות מיוחדת" לכך שכמי שעמד בראש הפירמידה הוא עסק במרץ בניהול תככים נגד מי מהכפופים לו במערכת הכי רגישה במדינה.
הנקודה השנייה, לדעתי החמורה הרבה יותר, היא, כפי שדיווח אמנון אברמוביץ בערוץ 2, "העלמות" מסתורית של חומרים הנוגעים לחקירה מלשכת שר הביטחון. פתאום, כך ניטען, הדיסק הקשיח של המחשב התקלקל (יש הרבה מכונים שיודעים לשחזר חומר מדיסק קשיח גם לאחר שריפה או ריסוק קשה), פתאום גם לא היה "גיבוי" לחומר בלישכת שר הביטחון, נושא שהוא לכשעצמו חמור מאין כמותו אם הוא נכון וחמור שבעתיים אם פשוט "עבדו" על המבקר. תארו לכם שחומר על דיונים ביטחוניים סודיים "נעלם" מהלישכה של שר הביטחון כי פקידה לחצה בטעות על המקש הלא נכון במחשב ובנוסף גם אין גיבוי. זה אמנם לא היה נושא החקירה אבל זה מדאיג הרבה יותר מכל ממצא ב"פרשת הרפז".
במקרה של אהוד ברק מדובר בכלל ב"מודוס אופרנדי " (בעיברית - איפיון מיבצעי). אותה תופעה קרתה כשחקרו את "אסון צאלים" מנובמבר 1992. אז לא הצליחה ועדת עינן שמונתה לחקור את האסון לקבל הקלטות מקוריות של ישיבות המטכ"ל והנחיות הרמטכ"ל שעסקו בנושא אלא רק מסמכים כתובים שסיכמו את הנושא. הערות הביניים השונות, רוח הדיון ומרכזיותו של הרמטכ"ל בדיונים ובהכתבת הכיוון לא הובאו בפני הוועדה. לפחות חייל אחד, ממחלקת ביטחון שדה של סיירת מטכ"ל , קיבל הוראה ישירה להסתיר דברים מהוועדה וגירסתו של הרמטכ"ל בחקירות השונות לא הייתה עקבית. בעדותו הרמטכ"ל הציג גרסאות שונות בוועדת עינן, בפני מבקר המדינה ובעדותו במצ"ח ובבית המשפט הצבאי.
גם בפרשה הידועה כ"עמותות הקש" ממסע הבחירות של 1998-9, חמק אהוד ברק מאחריות, למרות שנחקר באזהרה, בעיקר בגלל ששני חשודים נוספים בפרשה: יצחק הרצוג ו"היועץ האסטרטגי" טל זילברשטיין השתמשו בזכותם לשתוק ולא למסור חומר שעשוי להפליל אותם ואגב כך גם את אהוד ברק. התיק ניסגר ב 2006 מ"חוסר ראיות" מספיקות. מסתבר שאהוד ברק חומק פעם אחר פעם מאחריות למעשיו בשיטה של הסתרת או העלמת ראיות באופנים שונים. שיטה שבדרך כלל מצליחה מאד למאפיונרים כשהם מתמודדים עם החוק .
אם תשאלו אותי אצל אהוד ברק הייתה האחריות הסופית, כמו בפרשת צאלים ב ועמותות הקש. פיסות מרכזיות של עדות נעלמו בשיטות שונות ממי שחקר את הנושא ובסוף הוא חמק מאחריות והצליח להפיל את התיק, לפחות חלקית, על מי שמתחתיו. הטועה, השוגה וגם הנפגע העיקרי בסיפור "מסמך הרפז" הוא הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי -אבל מי באמת ה"מאפיונר" בסיפור?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה