יום רביעי, 2 במרץ 2016

הניחו לערבים !!

זכותה של דמוקרטיה להתגונן מפני מבקשי רעתה מבחוץ ומביפנים. על כך אין מחלוקת. יש מחלוקת האם 'חוק ההשעיה' שנידון בימים אלה בכנסת מגן או מערער את הדמוקרטיה הישראלית. החוק נועד לאפשר לכנסת להדיח חברי כנסת אחרים אם פעלו או תמכו בטרור נגד המדינה ופעלו לשלילת קיומה. החוק לא מזכיר ערבים אבל ברור שהוא נועד כמעט אך ורק נגד חברי כנסת ערבים.

ראשית יש לציין שלמרות שפע המצבים שאנחנו מכירים מהדמוקרטיות ספק אם יש מיקרה שדומה למיקרה הישראלי. מיעוט גדול, קרוב ל 20% מאזרחי המדינה, שוודאי שולל את הגדרתה כמדינה "יהודית דמוקרטית" ושרבים בתוכו שוללים את עצם קיומה. בימים אלה של ה'אביב הערבי' מותר לתהות עד כמה ערביי ישראל היו רוצים להחליף, באמת,  את הדומיננטיות היהודית באיזה סוג של שילטון ערבי אבל זה נושא אחר.

ברור שדמוקרטיה אמורה לשקף ולשקלל את המושג הנזיל "רצון העם". לכן אם יש אחוז משמעותי שמתנגד להגדרה מדינה "יהודית דמוקרטית" - האם מותר בדמוקרטיה לשלול ממנו את הביטוי הפוליטי של אותה התנגדות. מוסרית, וודאי שלא כל עוד אינה פונה להתנגדות אלימה! היכן הגבול. האם הזדהות משתמעת ועידוד אלימות בדרכי עקיפין היא מבחינת "התנגדות אלימה" ?

אבחן את הסוגיה בשני מדדים - התועלתי והמוסרי.

אתחיל במדד התועלתי - אם יש בציבור הערבי התנגדות קשה לעצם לקיומה של מדינת ישראל בכלל או להגדרתה כמדינה 'יהודית' מה עדיף ? - שההתנגדות תאמר בראש חוצות, תהיה לה כתובת, אפשר יהיה להתדיין איתה ולהתמקח איתה ושתהיה מזוהה ושקופה או, לחילופין, שתהיה חשאית במחתרת, לא מזוהה, חמקמקה המחפשת לעצמה דרכי ביטוי - קרי מחתרת עם פוטנציאל אלימות. היכולת לבטא את הכעס והזעם, יהיה מתסכל ככל שיהיה, הוא מבחינת שסתום לחץ יעיל שהאלטרנטיבה שלו היא אלימות מחתרתית. אם ח"כ חנין זועבי משקפת את השינאה למדינת ישראל היהודית דמוקרטית מכל סיבה מעשית טוב שאוהדיה מתבטאים בגלוי, שניתן לזהות אותם ולעקוב אחרי פעילותם מאשר שיפנו, אפילו בחלקם הקטן, לפעילות מחתרתית חשאית.  לא הייתי רוצה חברה שבה מיעוט גדול מרגיש שאין לו דרך לפחות לבטא את תיסכוליו.  זה לא יכול לעזור אלא רק להזיק לנו, הרוב היהודי, להם, המיעוט הערבי ולכולנו במארג יחסינו כאזרחים שאמורים להיות שווים במדינה.

המדד המוסרי - חברי הכנסת ניבחרו בידי ציבור מסויים לייצג אותם - אם הם עושים מלאכתם נאמנה לדעת שולחיהם מי שם חברי כנסת אחרים, שמייצגים ציבורים אחרים, כמוסמכים לפסול אותם. את השיפוט הציבורי של ח"כ זועבי יעשה הציבור הערבי ואם היא עברה על החוק בית המשפט. מחובתינו כרוב יהודי לשכנע את הציבור הערבי שלא זו הדרך אבל לא לשלול ממנו את יצוגו היה ולא השתכנע. האם המצב שרוב יהודי ישלול ממיעוט ערבי את היצוגיות שלו ויאכף עליו את הרוב היהודי מחזקת את הדמוקרטיה או מחלישה אותה ? אני משוכנע שהרוב היהודי יכול בקלות להתגבר על כל הפרובוקציות הערביות ואין לנו ממה לחשוש בהיבט המעשי.

לגבי עידוד עקיף לאלימות. כמעט כל פעילות פוליטית מכילה בתוכה, בצד השיח המילולי, קורטוב של אלימות. פועלים שנלחמים על תנאי העבודה ישתלטו על מיפעלים, יחסמו צירים ויתעמתו עם המישטרה. פועלי הנתב"ג יתקעו בצורה אגבית עשרות אלפי נוסעים בטרמינל לשעות רבות, פועלי הנמלים והרכבות יגרמו נזק למשק הישראלי ועולי אתיופיה יהפכו שולחנות במסעדות תל אביב - כך הם מגיעים לכותרות, ניתן להם פיתחון פה וכולם מבינים שזה מחיר הדמוקרטיה. זה נכון גם כשהמאבק הוא לאומי, כזה של ערביי ישראל,  ולא מעמדי, כלכלי או חברתי

דווקא חופש הביטוי של ערביי ישראל, זה שמוציא אותנו מדעתינו, הוא התשובה הבוטה נגד כל טענות ה"אפרטהייד" או הדרת הערבים מהפוליטיקה הישראלית. 'חוק ההשעיה'  מחזק את הטענות האלו- תחליטו אתם אם חוק ההדחה הוא מבחינת "דמוקרטיה מתגוננת" או "דמוקרטיה מתנוונת". אני בעד ההגדרה השניה - "דמוקרטיה מתנוונת".

תגובה 1:

  1. מהראשונים שערכו השוואות נבזיות בין ציונים לנאצים מיד אחרי השואה = הנאצים-ערבים: ג'מאל אל-חוסייני ואחמד שוקיירי


    1933: ג'מאל אל-חוסייני מזמין 10 עותקים של מיין קאמפף והזיוף "פרוטוקולים".

    (הסנטינל, 15 ביוני 1933 -
    Sentinel, July 15, 1934.
    nli.org.il/en/newspapers/cgs/1933/06/15/01/article/26)
    ___

    1935: ג'מאל אל-חוסייני עם דודו המופתי מייסדים את הפותווה על מודל ההיטלר-יוגנד.

    (קרש, א. (2010). פלסטין נבגדה". ארצות" הברית: הוצאת אוניברסיטת ייל. [פרק ראשון].

    Karsh, E. (2010). Palestine Betrayed. United States: Yale University Press. [Ch.1].
    books.google.com/books?id=2oVyDp_OAx4C&pg=PP47)

    ___

    1940-1941: שוקירי עם כל הפלסטינים שראה/ידע, מריעים ומתפללים עבור היטלר כפי שכתב בספרו ב-1969, ביירות עמ' 199.

    (אלי כדורי. פרופסור לפוליטיקה אמריטוס. (1974) "זיכרונות פוליטיים ערביים ומחקרים אחרים, ספרי קאס על המזרח התיכון". הוצאת פסיכולוגיה. ע. 189 -
    Kedourie, E. (1974). Arabic Political Memoirs and Other Studies
    Psychology Press, p.189.

    books.google.com/books?id=pJkH06fTLD8C&pg=PA189)

    ____


    1941: ג'מאל אל-חוסייני פועל עם הנאצים:

    (הרף, ג'. (2022). "הרגע של ישראל: תמיכה בינלאומית בהקמת המדינה היהודית והתנגדות להקמת המדינה, 1945–1949", עמ' 92-3. -
    Herf, J. (2022). Israel's Moment: International Support for and Opposition to Establishing the Jewish State, 1945–1949. Cambridge University Press, pp. 92-3.
    books.google.com/books?id=8YlZEAAAQBAJ&pg=PA92 )

    ____

    1946 מרץ: ג'מאל אל-חוסייני משווה את בן גוריון ל..פאשיסטים:

    (חדשות יהודיות סידני. 29 במרץ 1946 -
    Sydney Jewish News, March 29, 1946
    nli.org.il/en/newspapers/sydneyjn/1946/03/29/01/article/3 )

    __

    1946 קיץ: אחמד שוקיירי וג'מאל אל-חוסייני מצדיקים את השואה ואת גבלס:

    (בני ברית, 12 ביולי 1946. -
    B'nai B'rith Messenger, July 12, 1946.
    nli.org.il/en/newspapers/bbh/1946/07/12/01/article/47 )

    __


    אחמד שוקיירי על הנשיא טרומן ב-1946:
    "הייתי חושב שההצהרה האחרונה הזו נמסרה על ידי אחד ממנהיגי הנאצים הגדולים שנמלטו מהעמדה לדין בנירנברג".

    ("פלסטין", 1946, הקונסול. עמ' 135 -
    ("Palestine," Volumes 3-6. The Council, 1946, p. 135).

    __

    אחמד שוקיירי גם המציא את ההשוואה ל"אפרטהייד" בשנת 1961 ב-17 באוקטובר באו"ם:
    (History's Worst Serial Abusers.' The Canadian Jewish News, December 8, 2014.
    cjnews.com/perspectives/opinions/historys-worst-serial-abusers)

    קצת יותר משנה לפני שקידם שם את הניאו-נאצים מארגנטינה -בנובמבר 30, 1962- וערב הסעודית פיטרה אותו ממשרתו באו"ם עבור כך.
    (The National Jewish Monthly, Volume 77, B'nai B'rith, 1962, p. 1) .




    השבמחק