אי אפשר להכחיש שהאתיופים סבלו ועדיין סובלים מגיזענות בדרגות שונות ומיחס מתנשא - האם יותר מהמרוקאים, יותר מהרוסים שסבלו מגיזענות מרוקאית? קשה לדעת. העליה האתיופית סבלה, ברמה הממסדית שבשליטת הממשלה, מהתנכרות של הממסד הדתי ודחיית הסמכות של ההנהגה הרוחנית של העדה האתיופית - הממשלה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה בנושא הזה אבל בטווח הארוך לא ברור אם ההנהגה הרוחנית של העדה האתיופית הייתה מאיצה את השתלבותם בחברה הישראלית או דווקא בונה חומות כדי לשמר את מעמדה שלה -כפי שקורה כל הזמן בהיסטוריה. בעליות שהיו ההנהגה הרוחנית הדתית, בדרך כלל ובהכלל גסה, עיכבה את ההשתלבות בכלל החברה הישראלית והגביה את החומות (הליטאים, אפילו הם מהמזרח, למשל). כמו מחלות, תאונות דרכים ושאר מרעין בישין והתכונה האנושית הכי בסיסית לחפש זהות וקירבה בדומים לנו הגיזענות תשאר מודחקת בתת המודע, מאחורי מסך התקינות הפוליטית ותתפרץ מפעם לפעם, בעיקר בעיתות משבר - כמו בכל מקום בעולם. צריך ואפשר להלחם בתופעה, אין להשלים עימה אבל היא תמיד תשאר כמו מחלה, תאונות דרכים, שחיתות ופשיעה. אפשר לצמצם, אפשר להכיל אבל ספק אם אפשר ממש לחסל.
מצד שני כל עליה כרוכה במשבר ובהלם תרבותי וככל שהפער התרבותי בין ארץ המוצא לארץ גדול יותר כך גם ההלם התרבותי. ברור לגמרי שלעליה הרוסית, המשופעת בבעלי מיקצועות טכנולוגיים, באקדמאים ובבעלי מיקצועות חופשיים, יש מיקדמה עצומה בהשתלבות במשק ובמיקצועות ששכרם גבוהה על פני העליה האתיופית וצריך שנות דור לפחות לסגור את הפערים. מבנה הסמכות ובכלל הריקמה החברתית של העולים, כשהם באים בקבוצות גדולות, מתרסק לחלוטין וכל עליה קשורה בחלל תרבותי למשך דור לפחות. החלל מתמלא בתיסכול מרירות ופשיעה ולפעמים בטינה עמוקה - זה יכול להיות זיכרונות הדי.די.טי מהמעברות, "ילדי תימן" האבודים ושאר זיכרונות קשים. אלו שבאו ממדינות מערביות שבה מבנה המשפחה כבר הצטמצם מאד, החמולה נעלמה, הסמכות הדתית מוגבלת וההשכלה מוגברת חסכו לעצמם חלק מהצרות ועדיין רוב גדול מעולי ארה"ב לא מחזיקים מעמד בארץ וחוזרים לארץ מוצאם - נכון שהברירות שלהם טובות יותר אבל ההתאקלמות כאן בארץ ממש לא.
העליה האתיופית, שכל מה שחיבר בינה לישראל היה חוט דק של יהדות, היא סך הכל סיפור הצלחה בלתי רגיל ביחוד נוכח הפערים הראשוניים , צעירים אתיופים ממלאים את שורות המכינות האקדמיות והלימודים האקדמים, חלקם כבר הוסמכו ובגרו בהשוואה מאד לא מחמיאה לקצב ההשתלבות באקדמיה של עדות אחרות שהגיעו לארץ עם השכלה כללית דלה. הם מתחילים להשתלב במיקצועות החופשיים בישראל, בפוליטיקה ובתקשורת ושוב בממדים יחסיים חסרי תקדים - הרי הם כדי 1% בלבד מהאוכלוסיה. ההשקעה בחינוך עצומה ונושאת פרות ולי אין ספק שהדור האתיופי הבא כבר ישבור שיאים חדשים. דווקא ההפגנות שהיו השבוע, שחלקן גלש לאלימות והכפיש את העדה, הם הוכחה למנהיגות צעירה שנחושה להוביל ולא להיגרר ושלא משלימה עם הקשיים אלא נאבקת בהם. אבל זה שיש קשיים זה כמעט המובן מאליו. לסיכום - האתיופים הם סיפור הצלחה ולא סיפור של כישלון והכל מראה שהם מתכוונים, לטובת כולנו, להמשיך ולא לעצור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה