יש הרבה מאד מהמשותף לבחירות בבריטניה ובישראל. מפלגת אופוזיציה מהשמאל המתון שחוברת לתקשורת בהשחרת המציאות העכשוויית. יש דימיון מדהים בין הכתבות בבריטניה לפני הבחירות בחלק גדול מאמצעי התקשורת לזו בישראל. החברה מתפרקת ומתרסקת, רעב, עמותות שמחלקות מזון ל"רעבים" שבתוך חמש שנים מחלקים פי חמש חבילות מזון ל"ניזקקים". כתבות ענק על אנשים עובדים ש"לא גומרים את החודש" וזקנים שחיים בעוני מחפיר ו"לאף אחד לא אכפת". בקיצור בריטניה, שבאופן כללי רמת החיים שלה עולה ורמת התעסוקה מצויינת הוצגה במערכת הבחירות כ"מדינה מתרסקת" ואסון לאזרחיה. אם זה מזכיר משהו אז טוב לדעת שישראל לא לבד. אפילו "ערבים" שנוהרים לקלפיות היו בבחירות בבריטניה - "חבורת לאומנים", כפי שראש הממשלה דייוויד קמרון עצמו הגדיר אותם (הכוונה לסקוטים), הנוהרים לקלפיות (הוא, להבדיל מביבי, לא ציין שהם נוהרים באוטובוסים) שיש סכנה שיחד עם השמאל (הלייבור - העבודה) יכתיבו את החיים בבריטניה. כמובן יש דימיון בתוצאה. התקשורת ניכשלה במצג "מדינה בהתרסקות" והסקרים בחיזוי התוצאות. הניסיון, גם בבריטניה וגם בארץ, לייצר ווירטואלית "מציאות" שחורה משחור כשבפועל היא אפורה בהירה ניכשל לחלוטין - מצג השקר ניכשל.
לדעתי התקשורת המימסדית, בין אם היא פרטית או ציבורית, הכוונה לתקשורת שיש בה מערכת, סינון ועריכה של עובדות, שיש בה קו מערכתי ומגמתי, ניגפה לחלוטין בפני התקשורת החדשה - זו שאני מכנה "התקשורת האנרכית" - הבלוגים, הרשתות החברתיות, סרטוני היו-טיוב והטוקבקים. התקשורת שמשקפת את הזרם האמיתי של התחושות, התיסכולים והדעות בלי שום מסננים, בלי אח גדול כמו נוני מוזס אצלנו או משפחת מרדוק בבריטניה וגם בלי שלדון אריסון ודומיו. עוד לפני גל הבחירות הנוכחי בבריטניה ובארץ כבר היה ברור, למשל, שמאמר מערכת של הניו יורק טיימס, בעיקר של תומס פרידמן מיודענו, שפעם ניחשב כמעצב דעת קהל, אולי משקף את דעת הממשל בארה"ב אבל כבר מזמן לא משקף ובטח לא מעצב את דעת הקהל בארה"ב או בכלל. הסוקרים טעו כי חלקם נישבו וניסחפו עם הזרם התקשורתי הממוסד וכך גם חלק גדול מהניסקרים.
מכאן למסקנות לגבי העתיד . ראשית קשה לייצר היום "מציאות ווירטואלית" בסיגנון 'פרבדה' או העיתונים המיפלגתיים שרווחו אצלנו עוד בשנות השיבעים של המאה שעברה. אי אפשר לייצר עיוורון צבעים ולהפוך את הלבן לשחור באמצעות שליטה בתקשורת הממסדית. המאבק על דעת הקהל עבר לאינטרנט ובו יש במקום מעט בעלי עיניין ואינטרס היושבים על "שיבר" המידע אין ספור בעלי עיניין, דעה ואינטרס שלכל אחד מהנם ברז מידע ומסננת משלו.. שנית - את הסקרים העתידיים יחליפו שיטות מתקדמות של "כריית מידע" באינטרנט וניתוחו הממוחשב. כבר היום כריית מידע היא כר נירחב של פעילות לאיתור העדפות ורצונות של אנשים בחבורות ובפרטים בעיקר לצורך פירסום מסחרי - בעתיד הממש קרוב זה יהיה גם לצורך פוליטי. במקום לנסות לשכנע את הציבור "כמה רע עכשיו" יהיה צורך לשכנע "כמה טוב יהיה מחר" ולהציע משהו חיובי לעתיד במקום להסתפק בהשחרת ההווה. הכל יצטרך להתכתב עם המציאות כפי שאנשים תופסים אותה רלבנטית לגביהם במקום לשכתב להם את המציאות כראות עורך העיתון.
לסיכום הבחירות בישראל ובבריטניה מסמלות עידן חדש בתקשורת שמגמד את המערכות הגדולות ומציף על פני השטח את מה שאני מכנה "התקשורת האנרכית" - את הסוף של ברוני התקשורת הגדולים ותחילת העידן של הבלוגרים מטעם עצמם - העידן של התקשורת האנארכית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה