לפני כשבוע כבש דאעש את תדמור, עיר העתיקות תדמור אינה סתם עיר נוספת - היא מצויה בלב שטח מידברי חשוף כשבינה למעוזי דאעש על גדות הפרת - דיר-א-זור ורקא, בירת דאעש, אין אלא מישור מידברי כמעט חסר כפלי קרקע שלא לדבר על צמחיה או אוכלוסיה צפופה להסתיר ולהסוות בהם ובינהם כוח לוחם של לפחות !! 700 לוחמים. כיצד הצליח דאעש, נוכח העליונות ה מוחלטת האווירית של הקואליציה האמריקאית בתצפית ובאש לנייד את הכוח לעבר מטרתו ?
לקואליציה האמריקאית היו שלש מטרות -
א. - לשלול מדאעש את ניידותו ולרתק אותו לקרקע..
ב. - להכיל את האיום הנובע מדאעש ולדחוק אותו למיגננה מתמשכת.
ג. לתמוך בכוחות קרקעיים מקומיים הנאמנים על ארה"ב במיתקפתם נגד דאע"ש.
ברור שארה"ב ניכשלה לחלוטין, כעבור מעל לחצי שנה של עליונות אווירית ותקיפות אוויריות בלתי פוסקות בהשגת מטרות א. ו ב. ויש לה השגים מועטים במטרה ג. כאשר בעזרת הפצצות הקואליציה הצליחו הכורדים להדוף את דאעש מקובאני, על גבול תורכיה, ומתיקרית ובתי הזיקוק של ביג'י בלב מחוז ענבאר בעיראק.
במלחמה לעולם אין וואקום ולכל טקטיקה נמצאת לבסוף גם טקטיקה נגדית שעונה לאיום. הצלחה ראשונית אינה מבוא לרצף הצלחות. השימוש בעליונות אווירית ובכוח אש כאמצעי העיקרי תוך צימצום וויתור על הניידות והנוכחות בשטח החלה, כשיטה, בתחילת שנות התישעים, לפני מעל ל 20 שנה, במבצע "דין וחשבון" ב 1993 נגד החיזבאללה בלבנון, נימשך במיבצע "ענבי זעם" ב 1996 דרך מיבצע "כוח מאוחד" של נאט"ו בהובלת ארה"ב בקוסובו שנמשך 77 יום ועד מלחמת לבנון השניה והמיבצעים בעזה, האחרון שבהם מיבצע "צוק איתן" שהסתיים באוגוסט 2014.
יש למיבצעים האווירים מכנה משותף - הם נשקו של החזק נגד החלש במילחמה לא סימטרית, הם צורכים זמן רב ובמיקרה של ישראל יוצרים גם נזק מדיני רב, הצד החזק מוותר עד למינימום על הניידות כגורם מכריע ומאז מיבצע "כוח מאוחד" בקוסובו, כשהניתקפים כבר פיתחו הסתגלות משלהם לאיום - לא הצליח הכוח האווירי להשמיד, לחסל או אפילו לצמצם משמעותית את הכוח הקרקעי של היריב החלש וכדי להכריע במילחמה נאלצו החזקים לעבור להרס שיטתי של תשתיות אזרחיות - במבצע 'כוח מאוחד' למשל אבדות הצבא הסרבי היו ממש מגוחכות (4 טנקים למשל) אבל סרביה הייתה חסרת עונים להרס המתמשך של תשתיות הקיום היומיומי שלה בידי מטוסי נאטו. במילחמת לבנון השניה הרסנו את הדחיה ותשתיות הכבישים והתעבורה באזורים השיעים של לבנון וב'צוק איתן' המלחמה הגיעה להכרעה כשהתחלנו להרוס את מגדלי המגורים של האליטה בעזה. ארה"ב יכולה להרשות לעצמה - אנחנו לא.
לצד החלש וחסר המגן האווירי יש כרגע מספר תשובות - א. התחפרות בקרקע מפורדו באיראן, דרך לבנון ועד מנהרות עזה ווייצור תווך לחימה חדש - התווך התת קרקעי . ב. התבוללות והטמעה בתוך אוכלוסיה אזרחית, מיבנים מוגנים כבתי חולים למשל , מוסדות בינ"ל וכדומה. אין שום הבדל בין דובר צבא סעודיה שמאשים את ההוטים בתימן שהם מחפשים מחסה בין נשים וילדים ובבתי חולים לבין דובר צה"ל המשמיע את אותן טענות, רק בעיברית במקום בערבית, במבצע 'צוק איתן' או את דובר הפנטגון מתרץ הרג ילדים בסוריה. ג. יכולת פגיעה מנגד באויב - מטחי רקטות למשל, שימוש במתאבדים ובמיקרה של ארה"ב הרחוקה מהישג יד - איום על האינטרסים שלהם בעולם המוסלמי - ממש לאחרונה החלו ההוטים בתימן לגמול לסעודיה בשיגור טילים לערי הגבול הסעודי וברשותם טילי סקאד שסופקו מאיראן לפגוע גם בעורף הסעודי השאנן בעומק הממלכה. אמצעי גמול נוסף הוא שימוש במתאבדים .
דאעש מחדש בכך שהוא מצליח גם לקיים ניידות ארוכת טווח ולא מוגבלת לקצה המינהרה שהוכנה מראש - דאעש פיתח שיטות משוכללות ביותר של הסתננות וחדירה - הוא מיישם אותם ברמה הטקטית בשדות הקרב של המדבר הערבי בין סוריה לעיראק - טנדרים בודדים ומסתננים יחידים בתוך גלי הפליטים שחוברים לכוח ולמשתפי פעולה מקומיים רק ליד היעד ( יישום חדשני לשיטתו של מולטקה (הזקן) הגרמני במערכה מול אוסטריה ב 1866 - 'לנוע בניפרד להכות ביחד' ) היום הם מיישמים את הניידות באמצעות הסתננות למרחבי עיראק וסוריה אבל כבר כעת דאעש מיישם אותה כלפי אירופה דרך גלי הפליטים מלוב לאיטליה - ההבטחה של דאעש להניף את דגל האסלאם על רומא לא נשארת תלויה באוויר.
לכן הקרב על תדמור מסמן את תחילת הדעיכהשל העליונות האווירית והמלחמה בשלט רחוק כגורם המכריע הבילעדי ומחזירה את הניידות והנוכחות על הקרקע למרכז הלחימה. גם אצלנו כדאי ללמוד שהכוח האווירי מתחיל למצות את עצמו - במקום כוח אש, שממילא הוא מוגזם, הייתי משקיע את הכסף והמשאבים הרבה יותר בניידות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה