אתמול נשא חסן נאצראללה, מזכ"ל החיזבאללה, את הנאום השנתי שלו למועד יציאת צה"ל מלבנון לפני 15 שנים. הנאום שיקף לחץ על גבול ההיסטריה של המזכ"ל קר הרוח. בצד קריאה לגיוס כללי של "כל מי שיכול להילחם" הגדיר חסן נאצראללה את דאעש מספר פעמים לאורך הנאום כ"סכנה קיומית", לחיזבאללה, לסוריה, לערבים בכלל, לשיעים ולו אישית. למיטב זיכרוני (לא עברתי על נאומיו) חסן נאצראללה לעולם לא הגדיר את ישראל "איום קיומי" - אין לחסן נאצראללה מה לחגוג ונסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000 שוב אינה מעלה ומורידה לארגון ולעתידו.
מבחינת ישראל, הכלכלה הישראלית הכפילה את עצמה מאז נסיגת צה"ל מלבנון, אוכלוסייתה גדלה בעוד 2 מיליון תושבים והיא משגשגת כפי שלא שיגשגה בעבר. לבנון, מצד שני, מתפוררת וקורסת בכל מדד אפשרי ותושביה, אלה שיש להם מה להפסיד , היסודות החזקים בכלכלה, נסים ונוטשים את המדינה. אנחנו משגשגים כי הפרדנו את עצמנו מהעולם הערבי - הם מתפוררים כי הם חלק ממנו. אמנם החיזבאללה בנה יכולת צבאית מרשימה ביותר נגד ישראל, כולל ירי מטחים של מאות טילים מדוייקים בו זמנית לעבר יעדים אסטרטגיים - נמל חיפה ובתי הזיקוק, שדה התעופה רמת דוד וכיוצא בזה - אמנם החיזבאללה חפר עצמו עמוק באדמה נגד התקיפות האוויריות של צה"ל אבל כל זה לא מסייע לו כקליפת השום במאבק הקיומי מול דאעש. יש להיסטוריה דרכים משלה ללעוג למעשי אדם.
אכן חסן נאצראללה דיבר גם על שמירת כושר הלחימה מול ישראל אבל הדברים נישמעו נילעגים מול האיום הקיומי - דאעש. כרגע יש רק תסריט אפשרי אחת שחיזבאללה ינסה את כוחו מול ישראל - תסריט 'יום הדין'. לפי התסריט צה"ל הוא היחיד שיכול להציל אותם, את חיזבאללה והשיעים בלבנון, מהטבח ההמוני שדאעש מתכנן להם וכדי שצה"ל אכן יציל אותם יש "למשוך" אותו לתוך לבנון וממש לאפשר לו, לצה"ל המשוקץ, לתפוס שטחים בלבנון - תסריט 'יום הדין' הוא המוצא ההישרדותי האחרון לחיזבאללה אם הדברים יתדרדרו עד כדי כך ויש לכך סיכוי סביר. אני מקווה שבישראל כבר חושבים על דילמת 'קריסת החיזבאללה' ועל גלי הפליטים מלבנון שעלולים להתקבץ לגבולנו כי מצד אחד אסור לישראל בתכלית האיסור להתערב במילחמה הסונית-שיעית הגדולה של המזה"ת ומצד שני היא אינה יכולה לאפשר לחיזבאללה לירות על ישראל בשום צורה ואופן. הפיתרון הוא כניראה בניידות מהירה, השתלטות זמנית קצרה ונקודתית על נקודות מוגדרות, ויציאה מהירה ובשום אופן לא נוכחות מתמשכת או קבועה באף שעל מלבנון. היום יש לישראל הרבה יותר סיבות לחשוש מקריסת החיזבאללה מאשר מהתחזקותו מול איום האסלאם הסוני הרדיקלי שכניראה יהלך איימים על האזור לפחות עוד עשור ואחריתו מי ישורנו.
העיסקה
מכאן לעיסקת התחמושת הגדולה עם ארה"ב שאושרה בקונגרס האמריקאי לפני שבוע לפיה ימלאו האמריקאים את מחסנינו המלאים בעוד חימוש, בשווי 2 מיליארד דולר, מכל סוג ומין כולל פצצות ענק לחדירת בונקרים אבל לא של האיראנים. הפרשנים מסבירים שלישראל יש כעת מספיק חימוש לנהל לפחות שתי מלחמות מלאות בו זמנית - יופי טופי אלא שאין לישראל באופק שני צבאות סדירים שיאסרו עליה מלחמה, כולם עסוקים במלחמה אחרת ובהגדרה מחדש של המזה"ת ואם כל הכבוד לחימוש האמריקאי לא צריך אותו למלחמה בעזה או בדרום לבנון. יש לנו יותר ממספיק והבעיה היא הניהול המיבצעי והניידות ולא החימוש. מספר נוסף של מטוסים מובילי גייסות וממריאים אנכית או מסוקים מהירים יעילים יותר מערמות החימוש הבלתי ניגמרות. בסופו של יום העיסקה משרתת את הממשל האמריקאי במדיניות "הלפיתה הכפולה" נגד ישראל. מצד אחד לטעון שביטחון ישראל הוא בראש דאגות הממשל לראיה "עיסקת החימוש" ומצד שני לקדם את עיסקת הגרעין עם איראן. העיסקה מאפשרת לדמוקרטים המתנדנדים בקונגרס, אלו שמתנגדים לעיסקת הגרעין עם איראן בשל דאגתם לביטחון ישראל, להסיר את התנגדותם כי הרי הממשל באמת משפיע על ישראל כל טוב ביטחוני (חלקו מיותר) מארסנל הנשק האמריקאי. הסימנים מראים שזה מצליח לאובאמה . העיסקה הגדולה ולדעתי המיותרת לא נועדה לחזק את ישראל אלא את מעמדו של אובאמה בקונגרס. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה