לא צריך להכביד מילים על הטעות המודיעינית במבצע 'צוק איתן', לדעתי שווה ואף עולה על מחדל מלחמת יום הכיפורים. ידענו את רוב הפרטים, כמו ביום הכיפורים, לא הבנו את התמונה, ממש כמו ב 1973. מחדלים כאלה הם בלתי נימנעים ואין חסינות לאף ממשלה ולאף גוף מודיעין מטעויות כאלה. הבעיה כיצד מתעשתים מהטעות.
פרידריך הגדול מלך פרוסיה בין השנים 1740-86 כתב לאחר מלחמת שבע השנים נגד קואליציה של כמעט כל מדינות אירופה בשנים 1756-63 שהבעיה המרכזית במודיעין על האויב זה לא הנתונים אלא הכוונות. לכך כמעט אין פתרון טען. ההיסטוריה מוכיחה זאת פעם אחר פעם. הפתרון של פרידריך הגדול, שאריק שרון הלך בדרכו, תהיה תמיד היוזם כך שאתה תכתיב את המהלכים והאויב יתלבט לגבי כוונותיך ולא אתה לגבי כוונותיו. קלאוזביץ התייחס לנקודה בסיפרו "על המלחמה" שהתפרסם לאחר מותו ב 1831 וכך כתב "תמיד שפד את האויב על קרני הדילמה". שהאויב יהיה בהתלבטות לגבי יוזמותיך ולא אתה לגבי כוונותיו. למעשה היוזמה היא הפתרון הטוב ביותר להפתעות אסטרטגיות בלתי נימנעות או לגבי מודיעין לקוי.
לאחר שהממשלה ניכשלה בהבנת המהות האסטרטגית של המלחמה בחמאס, לאחר שהיא נחושה לא להכתיב אלא רק להגיב היא נידרשת לסוג מיוחד של מנהיגות שמסביר לעם את המהלכים מכין אותו לקשיים ומכין כלים ממלכתיים להתמשכות המאבק, למשל מערכת מסודרת לפינוי ואיכלוס המפונים עד יעבור זעם.
ראש הממשלה, שבתחילת המערכה הופיע כל כמה ימים בטלוויזה לספר לנו ש"החמאס ספג מכה קשה", כבר ממעט להופיע. את הופעתו היחידה בשבועיים האחרונים לא הקדיש לקשיים, להבהרת המדיניות ולהכנת המשך המאבק אלא להתחשבנות פוליטית עם יריביו בקבינט שלמרות חלקם באחריות ממודרים מחלק משמעותי מההחלטות, המתקבלות בין יעלון לנתניהו, ובעיקר ממודרים מהכוונות. עת כזאת דורשת מנהיגות שמציגה חזון ולא "סופרת גוויות" ומסתפקת ב"שקט יענה בשקט". במקביל רוחשת התקשורת בהדלפות, שלפי אופיין אני מנחש באו ממישרד ראש הממשלה עצמו, על המחיר הקשה של "יוזמה" - קרי כיבוש רצועת עזה, היה וננסה לחרוג מהנוסחה החבוטה שעל "התשה" תגיב ישראל ב"הכתשה" - קרי עוד הפצצות מהאוויר. ההיגיון הרי לא יכול לקבל שבין תסריט הבלהות המודלף של "כיבוש רצועת עזה" לבין עוד כמה טונות של פצצות אין שום אפשרות אחרת. זה או לבן או שחור ובאמצע אין שום אפור. לא רק עם ישראל שומע את האיוולת - גם החמאס.
שר הביטחון יעלון ביקר לפני מספר ימים ב"עוטף עזה" - את נחל עוז, סמל המלחמה הנוכחית בינינו לפלשתינים, השר לא ביקר כי "השב"כ לא הרשה". השב"כ, כמו צה"ל, הוא זרוע ביצועית של הממשלה. הוא יכול להמליץ ולנמק - לא לאשר או לפסול. לצבא שיקולי ביטחון צרים - לממשלה שמעליו יש שיקולים רחבים יותר של יחסים בינ"ל, כלכלה וחוסן אזרחי וטיבעי שהממשלה לא תקבל באופן אוטומטי את המלצות הצבא. לאגף האבטחה בשב"כ שיקולים עוד יותר צרים שבצרים - שלום ה"לקוח" שלהם וזהו. ללקוח, במיקרה הזה שר הביטחון, צריך להיות מניפת שיקולים רחבה פי כמה וכמה מלשב"כ. השב"כ לא מרשה זה תירוץ עלוב.
אני מקבל שלו שר הביטחון היה מגיע לנחל עוז בצהרי היום עם שיירת מאבטחיו, פמליית עוזריו ושובל עיתונאיו הוא היה מזמין במו הופעתו מטח מרגמות גדול ככל שהחמאס יכול להרשות לעצמו על נחל עוז. הם אולי לא היו יודעים שמדבר בשר הביטחון אבל מתצפיתניו היו מבינים שמדובר באישיות בכירה מאד, כזו ששווה להרוג או לפחות להבהיל לממ"ד. אבל אפשר להגיע גם בפיאט פונטו קטנה יחידה עם נהג, עוזר ומאבטח, אפשר לשלוח רכב קטן בודד עם עוד כמה כחצי שעה מראש בדממת תקשורת ואפשר להגיע לנחל עוז כסתם אזרח שסיכויו להיפגע מיזעריים עד בטלים. סיכון שבהחלט צריך לקח למען המנהיגות שגם תיראה כמנהיגות. שוב עולה התופעה המדאיגה שבין ביקור בנחל עוז בשיירה מאובטחת, בולטת ומסורבלת שמזמינה אש לבין התחמקות מביקור בשל הסכנה אין שום אפשרות ביניים ויש רק תירוץ - "השב"כ לא מרשה". או לבן או שחור (אגב אני לא חושד ביעלון שהוא פחד פיזית סתם שיקול דעת לקוי).
טעות בהבנת המודיעין היא בלתי נימנעת ותהיה גם בעתיד, וויתור על יוזמה מעצים את הטעות המודיעינית אבל יכול להיות מנומק במחיר בחיי אדם, בעובדה שיש אפשרויות אחרות ובשיקולים מדיניים - הקרנת מנהיגות היא בראש ובראשונה הקרנה של האישיות עצמה כמו שהיא, אין לה הסבר אלא באישיות המנהיגים. לימים יתגלה שהבעיה העיקרית ב'צוק איתן' הייתה בעיית המנהיגות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה