מרוצתה של ההיסטוריה

באמצע 1954 ניצח צבא המחתרת הוויטנאמית, שניקראה אז וויטמין, את צבא צרפת במערכת דיין ביין פו.  לצבא צרפת נהרגו כ 2000 חיילים ועוד כ 12,000 נפלו בשבי - לוויטנאמים נהרגו כ 14,000 באופן ישיר במערכה. מספר לא ידוע של אזרחים וחיילים, בהערכה מכסימלית עוד 200,000, מתו ממחלות, תשישות והפצצות מהאוויר של צבא צרפת כשפילסו דרכים ביערות, סחבו על גבם טונות של אספקה, חלקי תותחים וכדומה. זמן קצר לאחר המערכה נשאל הגנרל גיאפ, מפקד הוויטמין, אם נוכח 200,000 הרוגים לעומת כ 2,000 מכוחות צרפת הוא מחשיב את המערכה כניצחון - 'במהלך מרוצתה של ההיסטוריה אין חשיבות לחייהם של עוד 200,000 בני אדם' ענה הגנרל (מהזיכרון - לא מצאתי את הסימוכין). עוד 2 מיליון וויטנאמים נהרגו במלחמת וויטנאם  כשארה"ב רבת האוכלוסין איבדה פחות מ 60,000 חיילים. היום וויטנאם היא מדינה מאוחדת, משגשגת כלכלית ורוב תושביה חושבים שהמחיר הנורא היה כדאי. וויטנאם, על פי חאלד משעל, היא המודל של החמאס.

גם הגנרל ווסטמורלנד, מפקד צבא ארה"ב בשלבים המכריעים של מלחמת וויטנאם, הבטיח להחזיר את האנוי, בירת צפון וויטנאם, לתקופת האבן. גם הוא מנה את הנזקים הטקטיים במונחים של הרס ומשקל הפצצות והורה על ספירת גופות חיילי הוויטקונג כדי להתהדר בהרג ההמוני שצבא ארה"ב ביצע בחיילי הצפון. גם הוא השתמש בכוח האווירי בממדים שהגחיכו את סך ההרס שניגרם מהאוויר במלחמת העולם השניה כולה - כולל שתי פצצות האטום שהושלכו על יפן.  מצד שני הוויטקונג חפר את עצמו, כמעשה החמאס, בתוך הקרקע ובנה רשת אספקה של אלפי! קילומטרים כולה במינהרות מתחת לקרקע - החמאס שיכלל את המינהרות לא רק לתעבורה ואספקה אלא גם לתקיפה ולחימה. אפשר לקבוע היום ובדיעבד שארה"ב וויטנאם דיברו בשפות שונות, ארה"ב דיברה על הרס, משקל הפצצות, החזרה לתקופת האבן ומספר הרוגי האויב. הוויטנאמים דיברו על "עמידה איתנה" ("צומוד" בערבית), שיחרור לאומי, כירסום בנחישות ובהתמדה של האויב והמטרות המדיניות הנידרשות. השפות הוויטנאמית והאמריקאית לא התכתבו אחת עם השניה ובדיעבד אנחנו יודעים ושהשפה האמריקאית לא התכתבה עם המציאות הרלבנטית למרות שהעובדות היו נכונות.

ברור לגמרי, בשלב הנוכחי של 'צוק איתן' שישראל לא הבינה לאשורה את המערכת של החמאס ואת אופי המאבק שהתפתח בינינו לבינם - המטרות שונו מ'שקט יענה בשקט' דרך 'חיסול איום המינהרות' ו'פירוז' ועד ל"הסדרה מדינית'. איש במערכת הביטחון, מראש הממשלה ועד אחרון המעריכים באמ"ן לא האמין בתחילת המבצע שהוא ימשך 48 יום ושלא ברור לאן הוא ממשיך מכאן.  ברור גם שמערכת המושגים שלנו לא מתכתבת עם מערכת המושגים של החמאס ו'מכה קשה' זה משהו מאד יחסי וסובייקטיבי.

מדיווח אתמול יום ראשון בערב בערוץ 2, בעוד רוני דניאל מדבר על מכה כבדה.. כבדה.. כבדה... לחמאס, על הרחבת המטרות, למעשה על הרס שיטתי של רצועת עזה (גנרל ווסטמורלנד), דיווח אהוד יערי, הפרשן הבכיר לעינייני ערבים, שהחמאס דווקא מרוצה מהתפתחות המערכה. להערכתו הוא מצליח לגרום לגל פליטים מהדרום לברוח צפונה, יש שיבושים בשנת הלימודים, הנתב"ג נסגר זמנית וחשף את חולשת ישראל, יש ועדת צאבאס (גולדסטון 2), יש סדקים באחדות הממשלה, הם מצליחים להחזיק מעמד ולסכל כל הסדר שאינו לרוחם - לדעתם הם בדרך הנכונה. במשאל רחוב הודו עזתים נילהבים לחמאס שהוא מגן עליהם - בלי החמאס, טענו כמעט כולם, היינו נישחטים, נהרגים ומצבנו היה איום הרבה יותר. הכתבים בישראל מהרו לבטל את הדברים נוכח איום המוות של החמאס, כך הכתבים הישראלים, על מי שלא ידקלם את המנטרה המוכתבת. יתכן שחלקם אכן דיקלמו מפי דובר החמאס עצמו אבל נוכח חינוך שיטתי לשינאת ישראל ודמוניזציה בלתי פוסקת של ישראל והיהודים בכלל התגובות היו ממש מתבקשות. לפחות חלק משמעותי מהדוברים אכן האמין שכך המצב - החמאס מגן עליהם, למרות ההרס, מגורל איום ונורא של שחיטה בידי היהודים - הם הרי היו עושים ממש אותו הדבר לו עלה בידם.  על משקל דבריו של הגנרל גיאפ - במהלך מרוצתה של ההיסטוריה אין חשיבות למותם של עוד 2,000 אזרחים ובטח לא להרס עוד 2,000 בתים.  

לא! אנחנו לא צרפת או ארה"ב הנילחמות רחוק מהבית למען אינטרסים מעצמתיים וקולוניאליים. אנחנו נילחמים ממש על הבית וכך גם כושר העמידה שלנו (זוכרים האינתיפדה השניה ואלף הרוגיה) אבל בכל אופן יש לקחים ללמוד מדיין ביין פו - הגיעה הזמן לעבור ממכה קשה למכה חכמה כי אחרת הכל ילך יותר קשה.