אכן תקציב הביטחון גדול ומעיק והוא בא על חשבון שאר פעילויות הממשלה. בווילה שאנחנו גרים בה, כאן בלב הג'ונגל העולמי, תקציב הביטחון נידון להיות מעיק, גדול ומסורבל. כמו בכל גוף כזה גדול תמיד ימצאו בו פינות ליעול נוסף בעיני המתבונן, יעול אפשרי ולעתים גם נחוץ אבל הדברים יצאו לחלוטין מכל פרופורציה.
חברת החשמל היא גוף סמך ממשלתי. למרות איכות החברה חובותיה נעמדים היום על כ 76 מיליארד שקל. העלות השנתית של החוב ל 20 שנה, כולל הריבית, הוא כ 6 מיליארד שקל בשנה. תנאי השכר של עובדי שטח בחברת חשמל מגמדים את אלו של נגד או קצין שטח זוטר בצה"ל. הרפורמות הנדרשות הרבות ניחסמות באופן שיטתי על ידי ועדי העובדים וכל מנהל זוטר בחברת חשמל היה משבית את המשק לו היה נידרש להשוות את שכרו לזה של מקבילו באחריות בצה"ל. אפשר לקבוע בוודאות שניהול ושכר סבירים ברמה אירופאית בחברת חשמל היו יכולים להוזיל משמעותית את החשמל לכולנו ולשחרר כספי מדינה גם לצרכי משרד הביטחון ומישרד הבריאות ועוד להשאיר עודף למדינה.
אלון חסן, ראש ועד עובדי נמל אשדוד מרוויח לפחות כמו הרמטכ"ל, למרות פערי האחריות, ועדיין רשאי להפעיל רשת של חברות פרטיות להגדלת עושרו - מה שאסור לחלוטין על אנשי הקבע בצה"ל, כולל הרמטכ"ל. נמלי ישראל יעילים כמו צה"ל, חשובים למיצוב האסטרטגי של מדינת ישראל ועדיין השכר שלהם ותנאי השרות יכולים לעורר קינאה בקרב משרתי הקבע.
למדינת ישראל עלה מעל למיליארד שקל לשקם את בית החולים הדסה בירושלים. חגיגת השכר שם, של בכירים ומנהלים נמצאת בספירה אחרת רחוקה מזו של בכירי מערכת הביטחון. כל אל"מ בצבא היה שמח לקבל את שכרו, בלי הכנסת מרש"פ, של מנהל מחלקה בהדסה או ברוב בתי החולים האחרים בארץ. תנאי הפרישה של מנכ"ל הדסה, הפרופ' מור יוסף, הכולל גם שכר לעשור נוסף שבו לא יעבוד בהדסה, מגמדים לגיחוך את תנאי הפרישה של הרמטכ"ל, כולל שנת נופש ולימודים בארה"ב. יש מחול ענק של צביעות סביב הטענות הממוחזרות שיש איפה ליעל בצבא (לידיעת כולם אין גוף ממשלתי שלא זקוק ליעול מקיף), שתנאי השכר מופלגים על חשבון כולנו. שיעיזו לכתוב את זה על עובדי חברת חשמל.
משרד החינוך סובל משפע אגפים מיותרים - קיצוץ במנגנון הביורוקרטי וארגון מחדש של משרד החינוך, לא על בסיס משקעים פוליטיים מהעבר אלא על בסיס תפקודיות עתידית, יכול לחסוך מיליארדים - הרי משרד החינוך הוא המשרד התקציבי השני בגודלו אחרי משרד הביטחון.
היום הצטרפה למאבק שרת הבריאות יעל גרמן, ממפלגתו של שר האוצר יאיר לפיד, וטענה למשבר במשרד הבריאות שפתרונו תלוי בריסון תקציב הביטחון. אני מסכים לחלוטין שבריאות חשובה לפחות כמו ביטחון - אני לא מסכים שמשרד הבריאות אכן יעיל, מנוהל וחסכוני - לא בממדים מוחלטים של מנהל תקין ולא יחסית למשרד הביטחון. נכון שיש איפה לחסוך בביטחון - נכון פי כמה שיש בזבוז ענק במשרד הבריאות. מנהלי מחלקות, הסגל הניהולי, תנאי הפרישה וההעברה, עבודת הרופאים ברש"פ, תוספות "גלובליות" למשמרות ושעות נוספות (שלא משולמות בצה"ל) - הכל ניתן וצריך להתייעל.
בקיצור - יש בצה"ל היכן ליעל - יש פי כמה צורך ליעל את כל שאר משרדי הממשלה הלוקים, רובם, ביעילות בסיסית ובביורוקרטיית יתר. יש המון צביעות לדרוש מצה"ל להתייעל עוד, אחרי כמה סבבי התייעלות, ולהתעלם מהבזבוז במשרד הבריאות, המבנה הביורוקרטי העקום של הביטוח הלאומי ומשרד החינוך וחגיגות השכר המופקרות ביחידות סמך ממשלתיות רבות (רשות השידור כדוגמית). יש צביעות רבה במאבק על תקציב הביטחון אבל מה שמדאיג אותי זה "ההשתלחות" חסרת הרסן - הפקרות תקציבית, אם קיימת, נמצאת יותר במשרד הבריאות (מקרה ביה"ח הדסה חשף אותה לכל) מאשר במשרד הביטחון, רוב משרדי הממשלה זקוקים ליעול יותר מצה"ל, הרבה יותר, והרוח הרעה מופקרת יותר, הרבה יותר, מהעליהום על תקציב משרד הביטחון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה