יש חרם?

היום התבשרנו שחברה בבעלות ממשלת סין "ברייס פוד" רכשה 50% מהבעלות על תנובה ב 8 מיליארד שקל (כ 2.3$ מיליארד). לפני שבוע רכש בית ההוצאה לאור הגדול באירופה "אקסל שפרינגר" ב 800 מיליון שקל את אתר המכירות יד 2. גם תנובה וגם יד 2 ימשיכו לעבוד בישראל. הרכישות הן המשך ישיר להשקעה של 6$ מיליארד של אינטל בישראל ושל מכירת חברת "להבים" של משפחת וורטהיימר למשקיעים חיצוניים בהרבה מאות מיליוני דולרים. בכל ההשקעות החיצוניות קיים סיכון כי מטרת החברות להרוויח הרבה ואין להן שום עיניין אידיאולוגי בישראל. וודאי שממשלת סין תשתמש בשליטתה בתנובה כדי להעמיק את חדירתה למשק הישראלי, לממסד הכלכלי ואולי גם לממסד הפוליטי במדינה - אני מניח שזה לא שונה באינטל (שמנסה להרוויח דרך מניפולציה על הממסד הפוליטי) או באקסל שפרינגר, שלבד מהיותו מפעל הוצאה לאור, בעיקר של עיתונים, יש לחברה גם עמדה פוליטי. זה הסיכון שבא בעסקת חבילה עם המשמעות הכלכלית הבינ"ל של רצף העסקאות.

יש גורמים המאיימים עלינו בחרם כלכלי (על סטרואידים), חלק אפילו טוען שהחרם קיים ובועט אם נתעקש על עמדותינו מול הפלשתינים. אלא שברגע שחברות ענק בינ"ל מושקעות במשק הישראלי, לבד מהבעת האמון המוחלטת ביציבות הפוליטית, ביצירתיות ובכדאיות, המגחיכה את טענות החרם, מתפתח בחברות האלה, מטעמים של אנוכיות כלכלית, עניין בהמשך שגשוגו של המשק. בהקצנה - קריסה אפשרית של המשק הישראלי, נניח בגלל חרם, הרי תסב לחברות האלה הפסדי ענק. מהרגע שחברות ענק בינ"ל משקיעות ומושקעות במשק הישראלי, בממדים העצומים של השנים האחרונות, הן הופכות לאינטרסנטיות של הצמיחה והיצור בישראל ולקו ההגנה הראשון, הבינ"ל, מפני חרם על ישראל. הרי החברה הסינית תרצה להמשיך לשווק מוצרי חלב לא רק בארץ אלא בעולם, אינטל תרצה להמשיך בפיתוח שבבים חדשניים לטכנולוגיות העתיד, אקסל שפרינגר תרצה לממש רווחים ממחזור הקניות של יד 2 וכך הלאה. כולם יפסידו והרבה במקרה של חרם על ישראל. לכן ברור שעצם ההשקעה מביע זלזול באפשרות של חרם על המשק הישראלי בשלב הזה ויוצר אינטרס כלכלי בינ"ל רב כוח נגד כל אפשרות של חרם בעתיד.

יתכן שבהקשר הצר צודק אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, שמעורבות סין במשק הישראלי עלולה להזיק, לא ברור לי למה היא עלולה להזיק יותר ממעורבות אירופאית או אמריקאית, אולי בגלל הבעלות הממשלתית על החברה. אבל ככל שהון זר מושקע במשק הישראלי כך הופך החרם לגימיק של בני טיפש-עשרה נלהבים בסופרמרקט השכונתי אי שם בפרברי פריז או לונדון. זה וודאי סיכון שחייבים לקחת. בדיוק כמו הסיכון שחברות סיניות כורות אצלנו מנהרות, סוללות מסילות לרכבת ובסופו של יום משנות את המיצוב האסטרטגי של ישראל כמדינת טרנזיט חשובה בין אירופה לאסיה של סחורות ושרותים. עסקת תנובה, בצד הסיכונים שבה, היא עוד שלב בהעצמה הכלכלית והגאואסטרטגית של ישראל וסיבה לאופטימית ולא לחרדות.