שלשום קראתי בעיתון על מינוי ועדת פיקוח לעיריית טייבה. התושבים, כך בידיעה, הביעו אכזבה וחוסר אמון בועדת הפיקוח "שבענו הבטחות" נאמר בעיתון בשם אני לא יודע מי בטייבה. טייבה סובלת מפשיעה חמורה. מעל ל 70 מקרי רצח בחמשת השנים האחרונות, רובם לא מפוענחים בגלל קשר השתיקה של התושבים. מתחמים חמולתיים מוגנים ויריבויות בין קבוצות פשע על בסיס חמולתי הפכו את טייבה לבירת הרצח של ישראל. לא ועדות קרואות, לא ממונים מטעם אלא תושבי טייבה עצמם הם שהביאו עליהם את אסון משפחות הפשע, הרצח ברחובה של עיר והיריבות החמולתית. הציפייה למשיח נעלם שיופיע פתאום יש מאין ויגאל את טייבה מתחלואיה כשהתושבים מוחאים כפיים מהצד נידונה תמיד לאכזבה. המשיח הנעלם נמצא בטייבה עצמה, מסתובב בין תושביה ובלי המושג המעורפל "תושבי טייבה" לא יבוא מרפא לתחלואיה יהיה זה הפקיד הממשלתי הכי מוכשר.
נכון לממשלה יש חובה ויכולת לעזור ולסייע אבל אין אפשרות לעזור למי שלא מוכן להרים את הכפפה ולעזור לעצמו קודם כל. זה אגב נכון גם ללוד ורמלה.
מבוכה
לפני כשבועיים התפרסמו נתוני הגיוס לצה"ל במחזור נובמבר 2013. לפי נתוני הגיוס יש ירידה מדאיגה כמעט בכל המדדים החשובים - אחוז המתגייסים בכלל ומתוכם אחוז הרוצים ומוכנים לשרת ביחידות קרביות. אחד העיתונים הגדיר את הנתונים "מבוכה לצה"ל". אודה ולא אבוש הכותרת ניראתה לי טימטום גמור. נתוני הגיוס הם בבועה של כלל החברה הישראלית, מערכת המושגים של הנוער הישראלי, היחס בין אחריות לכלל לשאיפה האישית, האכפתיות, התפיסה העצמית של הנוער ועוד מספר מדדים שלצה"ל יש נגיעה מאד קלושה אליהם. בסוף זה החינוך בבית, מערכת המושגים ההדוניסטית המכשירה חיים בברלין כי התמיכות הממשלתיות גדולות יותר והחיים, נניח, זולים יותר. אם יש מבוכה בנתונים היא וודאי לא של צה"ל אלא של החברה בישראל. כמו שכתבתי במיקרה של טייבה אין משיח נעלם, נגיד איזה אלוף בצה"ל, מוכשר ככל שיהיה, שיכול להשפיע על הגיוס בעזרת כמה פקודות "חכמות" יותר מאבא ואמא בבית. הייתי אומר שאפילו לאייל גולן כמודל לחיקוי יש יותר השפעה על הגיוס מלצה"ל הגדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה